שירים

אבדות


אבדות

במחלקת אבדות

בַּקּוֹמָה השניה

בבנין ישן מַט לִנְפּוֹל

בין שעון קוקיה

ובין הקומדיה האלוהית

שבתחנת אוטובוס על ספסל נשכחה

לבושה בשׂמלה חומה

ישבה ילדה קטנה

אף אחד לא בא לדרוש אותה.

 

איש בחליפה אפורה שחוקה במרפקים

בא לקחת את הקומדיה האלוהית

על ספסל נשכחה

ליטף באצבעות רועדות

את שמו של דַּנְטֶה אַלִיגְיֵירִי

שבאותיות גּוֹטִיוֹת יפות

על כריכת העור מוטבע

והלך

בידה של הילדה נותר דף

מצהיב ומתפורר בפינה.

 

אשה שמאד מיהרה

את השעון לקחה

ולא ראתה שעל המדף

קוקיה אפורה נשארה

בערב

בקומה השניה

בבנין ישן מַט לִנְפּוֹל

נסגרה מחלקת האבדות

ילדה בשמלה חומה

לבד נשארה

בידה החזיקה

קוקיה אפורה ללא שעות

ומילים מתוך התופת

שארחו לה לחברה

תהיתי:

האם בִּיאַטְרִיצֶ'ה

הוא שמך ילדה קטנה?

 

מחר

אולי מישהו יבוא לחפשׂ ילדה קטנה

יתן סימנים

יאמר שלבשה שׂמלה כחולה

כמו הים

והיא תביט בשׂמלתה החומה

ותדע –

אף אחד

לא יבוא לבקש אותה.

 

תגובות

גלי צבי-ויס / גן העדן שלה? / 24/05/2014 20:04
נורית ליברמן / תודה גלי יקרה, אני ניס� / 24/05/2014 21:44
אהובה קליין / נורית היקרה / 25/05/2014 08:07
נורית ליברמן / תודה אהובה יקרה,ואת צו / 25/05/2014 11:01
יום טוב צבי / הקומדיה האלוהית / 25/05/2014 09:16
נורית ליברמן / תודה ידידי היקר,אתה שו / 25/05/2014 11:03
נורית ליברמן / תודה יקי יקר, אתה צודק / 25/05/2014 20:20
יצחק אור / על דאבדין / 25/05/2014 14:23
נורית ליברמן / תודה יצחק ידידיהרבה נ� / 25/05/2014 20:21
גדי רוט / שבוע טוב לך נורית יקירתי יפה הוא שירך אהבתי כן לצערי הרב הרבה פעמים נשכחים ילדים וילדות אם זה בגן או בתוך אוטובוס או בהסעות כי ההורים מאוד עסוקים ~love~ / 25/05/2014 20:45
דויד סמוכה / אחותי ~love~ / 27/05/2014 15:22