באותו ערב יצאתי מהבית בטריקת דלת לאחר ויכוח רציני עם הורי ומפתחות הרכב בכיסי. הורי בפירוש אסרו עלי לקחת את הרכב ולנהוג לאותה מסיבה. טענותיהם היו רבות. החל מרק עכשיו מותר לך לנהוג ללא הורה מלווה, המסיבה במרכז תל-אביב, הרכב חדש, שעה מאוחרת ויש אלכוהול במסיבה. הידיעה שרעות, חברתי הטובה ביותר תצטרף לא הרגיעה אותם, אלא להפך. אני במקביל צעקתי ואמרתי שאני בוגרת מספיק כתגובה אבא שלי הפתיע אותי.
"צודקת", אמר והניח קלות המפתחות על השולחן "את בוגרת מספיק ואני סומך עליך שתעשי את הדבר הנכון. את דברי כבר שמעת, תחשבי טוב לפני שאת מחליטה. לילה טוב" ופנה לחדר השינה.
אמי הביטה בי במבט מבוהל, קצת מתחנן והלכה בעקבותיו. שנאתי שהורי עשו לי זאת, אך החלטתי הפעם שלא יהרסו לי. חיכיתי מידי זמן למסיבה, רעות תהיה איתי ואני כבר גדולה. כך לקחתי המפתחות, זרקתי להורי לילה טוב ועזבתי בטריקת דלת.
הנסיעה הלוך אכן היתה חלקה וכבר ידעתי שעשיתי הדבר הנכון. אפילו לא נתתי לרעות לדבר עימי, הייתי הנהגת הכי זהירה. הורי יראו שאני בוגרת מספיק ויודעת מה אני עושה. אפילו מצאתי חנייה מושלמת ליד המועדון. רעות שרקה ואמרה שהיא גאה בי. לא היתה מאושרת ממני, ידעתי שהכל טוב ואפילו שלחתי לאבא הודעת טקסט שהגעתי בסדר ושלא ידאג. אבא חזר במהרה עם הודעה בה כתב "מקווה שאת צודקת". כשאבא אומר זאת, ברור שעדיין לא הסכים איתי אך החליט לתת לי ללמוד מטעיותי שלי. לפחות זו לא הטפה, או התעלמות, חשבתי לעצמי.
אני ורעות נכנסנו למסיבה וחיוך ענקי היה על שפתיי. בדיוק התנגן השיר האהוב עלי, שיר משנות השבעים. ענתיקה, אני יודעת, אבל בהחלט כייפי לרקוד בו. התחלתי לרקוד עם עצמי ועם רעות לסירוגים מזייפת את מילות השיר, כאשר הבלתי יאומן קרה. רפאל התקרב ובא. אני דלוקה עליו נדמה לי מתחילת השישית ועכשיו כשאני נכנסת לשמינית, מיואשת כבר מכל קשר איתו, רפי ניגש אלי וחייך את החיוך הכי סקסי בעולם.
"הי שני", אמר לי קלות "מזמן לא ראיתי אותך. איך עבר עלייך הקיץ?"
הייתי כה בהלם שבהתחלה ממש לא יצא הגה מפי. דווקא הרבה ארע הקיץ, הרבה מאוד, כולל חופשה כיפית עם כמה בנות מהשכבה, אך פתאום הכל התגמד ונראה לא חשוב. פתאום נראה לי הכי חשוב רק אותו רגע, חמש שניות כמעט אחרונות של החופשה, הרגע בו רפי ניגש אלי.
"היה נחמד", סוף סוף התעששתי "אפילו הייתי ביוון עם ריקי, גל, רעות, טלי ומיכל"
"שמעתי על הטיול, למעשה רציתי לבוא, אבל אמרו שאין מקום לבנים"
"מה? מי אמר? מי...?" איזו טמבלית אני, זה היה הרעיון שלי, חופשת כייף, רק בנות, איזה רעיון גאוני "חבל, היית נהנה"
"בטוח", המשיך ברצף כמעט "כי את היית שם"
ברגע זה הסמקתי וכולי נהייתי אדומה. רפי ראה את אי נוחותי ופשוט הושיט ידו והתחיל לרקוד איתי. הייתי בעננים. ולחשוב שכמעט הפסדתי את הערב, רק בגלל הגוננות המוגזמת של הורי. הריקוד עבר כמובן מהר מידי ולאחר ריקוד שלישי, הציע לי רפי שתייה.
"אבל בלי אלכוהול", אמרתי מיד "אני נוהגת"
"בסדר" משך בכתפו "אביא לך רק פונץ', ילדה טובה שכמוך"
השפלתי מבטי לרגע, אבל מיד הרגעתי עצמי. אפילו רפי יכול לחשוב מה שהוא רוצה. למי אכפת? לשתות ולנהוג היתה חובה ידועה ואני לא אפר אותה.
אכן רפי חזר במהרה שותה קוקטייל, ולי מגיש פונץ'. כמובן מה שלא ידעתי, אלא רק מאוחר מידי, שהפונץ' לא היה נקי לגמרי, ואף כי לא חשתי כמעט בכלום, המשקה בהחלט היה מהול. רפי בוודאי לא אמר לי את העובדה הקטנה הזאת. לא אמר אף במשקה השלישי או הרביעי שלי והסחרחורת התחילה להופיע.
שייכתי אותה למוזיקה, לצפיפות, לערפל ובייחוד לרגשותיי כלפי רפי. ממש מדובר בחלום מתגשם, אז זה מפליא שאני מסוחררת? המשכתי לרקוד, לא בטוחה אפילו עם מי ובעת הקריוקי עליתי לבמה ושרתי בשיא הווליום את השיר החדש של עברי לידר. כולם התלהבו, חוץ משרעות שנראתה מעט מבוהלת. מודה, אף פעם לא התנהגתי כך, אף כששתיתי חצי בקבוק יין עם רעות, כנראה השילוב היה חזק. האמת שכעת היתה אמורה להדלק לי נורה אדומה כמו בכל הסרטים המצויירים, אך הייתי בהיי של החיים. כן, נראה לי שהיה די ברור שהמשקה היה מהול ולא באלכוהול. משהו אליו שמתי לב רק מאוחר, הרבה מאוחר מידי.
המסיבה נגמרה בכייף ורפי ניסה לנשק אותי בחוזקה, הרפתי ממנו. מוזר כמה שהתלהבתי בהתחלה, פתאום הוא הגעיל אותי. ידעתי שמשהו לא בסדר. המזל היחידי שהיה לי שרעות משכה אותי במהרה לרכב. לולא זה, אני חוששת ממה שהיה קורה לי. הייתי רוצה להגיד שבזה הסיוט, הבהלה נגמרה, אך אני עדיין לא לגמרי מודעת למצבי, דחפתי את רעיות למושב לידי והיתנעתי את האוטו. רעות ניסתה לעצור בעדי, לא בהצלחה והתחלתי לנהוג. האמת שכמעט כל הדרך הלכה חלקה ואפילו לקראת הרמזור האחרון, התרסתי ברעות שאני בסדר לחלוטין.
"הלוואי וזה היה נכון", לחשה או לפחות כך אני שמעתי זאת ואז הגבירה קולה. "שני, חמודה, את מסוממת"
"מה פתאום?" התרעמתי "אף פעם בחיי לא נגעתי בשום סוג של סם"
"הפונץ'"
"מה?"
"הפונץ'" חזרה ואמרה "רפי מהל אותו בסם".
נראה לעי שאם רעות לא היתה אומרת זאת, כבר מזמן הייתי חונה וישנה את זה, אך דווקא כי ברגע קל של פיכחות קלטתי מה אמרה ונבהלתי. בזה הרגע בלמתי בחוזקה, מרגישה שאני פוגעת במשהו. בחתול? אוי... ומה אם זה היה כלב? נו, זה בטח רק בקבוק או משהו. יודעות שזה לא נכון, רעות ואני יצאנו מהרכב וראינו אותה שוכבת. ילדה, ילדה בגיל 12 מקסימום שכבה על הכביש עם חבורות. אני...? אני. עשיתי...? אני דרסתי אותה? רעות מבוהלת אמרה שהכי טוב שנצלצל לאמבולנס ונסתלק מפה. הסכמתי לחייג כמובן, אך להסתלק? לא. אני חייבת לדעת שהכל בסדר איתה. חייבת. רעות הביטה בשעה, משכה בכתפייה ועצרה מונית. כעסתי, אבל גם הבנתי אותה קצת. היא הזהירה אותי, היא לא רצתה שאנהג, היא אמרה לי....
המונית נעלמה לה והאמבולנס.. ממבט מהיר ראיתי שברכב אין כל סימן ועכשיו ידעתי שאני לא בסדר, אבל מה שחשוב שהילדה תהיה בריאה, נכון? אין צורך להסתבך, זה אפילו לא היתה לגמרי אשמתי, לא ידעתי על הסם, לא....
"את זו שחייגת?" הפרמדיקס קטע מחשבותי "ראית מה קרה?"
"לא", בלעתי רוק והרגשתי הכי מגעילה שאפשר "ראיתי אותה ככה"
הפרמדיק נגע בעורפה והקשיב לדופק ובסוף אמר: "את היצלת את חייה, את גיבורה!"
