8-חברים
טובים
פרקים קודמים בסיפורים
שני חברים טובים הם היו, אביתר שהגיע מן העולם החרדי, ושניר שהגיע מן העולם החילוני. כל הזמן היו ביחד, משחקים,
מפטפטים ואפילו מדמיינים שהם ממציאים דברים חדשים.
גילו כבר את הכל אמר שניר לאביתר, לא נשאר מה להמציא. פלאפון כבר יש,
חשמל, גם כן טלוויזיה,
אינטרנט, מחשבים,
טילים ספרים.
אהבה טהורה זה מה שמאפיין
את מערכת היחסים בינם. אהבת חברים,
שיחות רבות והנאה פשוטה של גיל ילדות. כמו שני נפשות שרצו להיפגש רק כדי להיות ביחד שוב,
אחרי תלאות רבות שהעביר בהם היקום.
בוא נקבע אמר שניר שהיה הדומיננטי בין שניהם
שנחשוב חזק ונמציא. עוד נהיה אנשים גדולים,
חשב אביתר לעצמו. ובין מחשבה למחשבה העסיק את
עצמו בדברים פשוטים כמו ארוחת צהריים, כמיהה לזוג אופניים ועוד כיוצא באלה זותות. שנים כך חלפו והם נשארו
אוהבים. אביתר למד והתחנך בישיבה
בבני ברק. ושניר התגייס ליחידה מיוחדת ועלה בסולם הדרגות.
גיל הילדות וגיל הנעורים חלפו עליהם ביעף הם זרמו להיכן שזורמות כל הנשמות אל
הלא נודע, אל המקום בו לא חושבים על
העתיד אלא רק על ההווה, וזה הספיק להם.
אבל דומה שבלב פנימה הם ידעו שהחיים יביאו אותם למקום הנכון.
רק נער היה שניר כשגילה את הנשמה
המאוחדת. הוא ידע שהיא קיימת ושהיא
המאחדת בין כל היצורים החיים. הוא רק לא ידע איך להוכיח. יש משהו אמר פעם לאביתר בשיחת טלפון, שמאחד בין הגוף לבין המוח. זו הנשמה. הטרידה אותו מאוד מחשבה
פשוטה והיא המחסום הדמיוני בין הגוף לבין המחשבה בין החומר לבין האהבה.
כשתהיה לי תכנית אמיתית אוכל להוכיח אותה אמר לעצמו.
לבינתים הבין שנשמתו של האדם מהווה מעיין פילטר שחוצץ בין גוף לבין המוח.
ואביתר, מה מעניין את אביתר? שניר לא ידע,
הוא רק ידע שהוא אוהב אותו עד בלי גבול. בין תפילה לתפילה, כאשר הוא לומד ומאמין בכל
נימי נפשו אביתר הגיע למסקנות דומות לשל שניר.
"אלוהים",
אמר פעם אביתר, "הוא בעל הבית של כל הנשמות",
"אני לא מסכים", ענה שניר.
"אנחנו בעלי הבית כאן, אני אחראי לגורלי,
צלם אלוהים בתוכי".
מכאן ועד לשם,
הם מצאו את עצמם בבתי קברות ובבתי חולים מנסים ללקט את האנרגיה שיוצאת מהגוף
כאשר האדם נפטר. הדרך לבתי החולים הייתה קשה,
שניהם עשו נפשות לצורך קידום הנושא. אביתר היה מקושר היטב עם גורמים רבניים. ושניר כתב ספרים וכתבות לעיתון מקומי.
נשמה מאוחדת שמודעת לעצמה ולכל גלגוליה זה מה
שאנחנו צריכים להמציא חשבו שניהם. כך נלמד את כל בני האדם להיות מודעים לכל הגלגולים שלהם ולכל המידע שהם נחשפים
אליו במשך כל הגלגולים, כך נגיע לגן עדן.
ואיך תעזור אנרגיית המתים לקידום המשימה שלהם,
ימים יגידו הבינו שניהם, בנתיים עוד הרבה עבודה מצפה לנו.
כך נדדו שני החברים בדמיונות ובחלומות מגיל
מאד קטן ועד לבחרותם. אביתר העריץ מאד את שניר
שהיה דומיננטי ויוזמתי, לא אחת הוביל שניר את אביתר
למקומות מרוחקים ואף מסוכנים. דרך שניר הצליח אביתר לטעום מעולם החילוניות,
דרך חברותם הגיעו השניים לכל מקום בארץ. הם גמעו את תל אביב לאורכה ולרוחבה עם כל מה שכלול בה,
ואביתר הרגיש איך הוא נשאב לתוך המערבולת הזאת של החופש והפורקן.
באמצעות שניר חצה אביתר גבולות ולכלך עצמו בדברים הנחשבים לתועבה בעולמו הטבעי,
והוא פשוט ניסה וביצע הכל.
אביתר כבר החל באותם ימים לארגן לעצמו
אסטרטגיית בריחה מחייו העכשוויים אל החיים היותר צבעוניים בחוץ.
בעזרתו האדיבה של חברו שניר הוא הצליח להכיר ולזכור כל רחוב ופינה בתל אביב,
להכיר חברים חדשים ואף לשהות במחיצתם בכל זמן שהוריו סברו כי הוא שוהה בישיבה
בבני ברק.
אביתר שאב מדעותיו של שניר,
כי לנשמה אין גוף ומין וכי כל בני האדם זהים ושווים ללא הבדל דת גזע ומין.
ולימים אביתר הפך מושגים אלה למוטו בחייו.
כשהתגייס שניר לצבא נותק הקשר זמנית בין שני החברים וחודש מספר חודשים אחרי.
אביתר חי בחיק משפחתו אך חלם על הדרך החוצה,
בסתר הוא היה כותב מכתבים לדודתו מרים שהייתה חילונית ואפיקורסית ואף העז לספר
לה את תכנוניו. היא מצידה הרעיפה עליו
תמיכה גדולה ואף החלה לייעץ לו מה לעשות ואיך.
אביתר היה נחוש כבר לצאת אל העולם הגדול, הוא ידע שבהתחלה יהיו לו חיים מאד קשים כי הוא זורק את עצמו לגוב אריות שאינו
מכיר דיו. אך לא יכל יותר לכלוא את
עצמו בין קירות הפחד, לצד אגרסיביותו של אביו
הפנאטיות והפרימיטיביות של החברה בה היה חי. אביתר כבר החליט ואף שיתף טלפונית את חברו שניר בתכניותיו,
ואף קיבל את מלוא תמיכתו של שניר.
אותו בוקר שאביתר עזב את ביתו היה בתכנון
ובשיתופם של הדודה מרים והחבר שניר. שניר הסיע את אביתר במכוניתו לבית הדודה מרים בצפת וזאת מצדה ישבה עם אביתר על
תכנית מפורטת של יציאה בשאלה והתחלה של חיים "נורמאליים", כהגדרתה.
כשעזבה רבקה את ביתה של אחותה מרים היא כבר ידעה.......
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
