סיפורים

סיפורים / ©רבקה ירון

מסַפרים לנו על הר הקסמים

מסַפרים לנו על מישור

על שְׁפֵלה

סיפרו לנו

לא מבינה

אבק של כוכבים מטשטש אֶת הראייה

אמרו בחדשות: ערפילֵי הבוקר יתפזרו

כבר צהרֵי היום אפילו קצת אחרֵי

אנחנו ילדים קטנים אוהבים לשמוע

סיפורים כל היום בכל שעה

כולנו ילדים קטנים

פוערים עיניים פוערים פֶּה

זוקפים אוֹזֶן זוקפים גבה

מתנועעים משיא לשיא

מופתעים

אצבע בפֶּה זה לא יפה, מעיר

אחד בטוח שהוא מבוגר

אחראי למתרחש

אחראי לטִשטוש? לא, רק לא זֶה

הוא רוצֶה להסביר בְּסיפור

אַחֵר. אז עוד שעת סיפור

לא מבינה

לא רואָה

אבק של כוכבים אומרים עכשיו

כוכבֵי השעה גיבורֵי השעה כוכבים

במרקע הטלוויזיה מציצים ובוהים

בָּנוּ מִצָּגֵי הסְמַרטפונים כאִילו אנחנו

בתוכניוֹת לִטְווח ארוך, במושב הכנסת

בתוכניות ספונטָניוֹת

(מה כתוב? באיזו שעה?)

כַּתָּבֵנוּ בצפון, כַּתָּבֵנוּ בדרום

מישור החוף השְׁפֵלה הפנימית עמק זבולון

עמק עפולה הרֵי הגליל הרֵי ירושלים

כַּתָּבֵנוּ בשְׂדֵרות כַּתָּבֵנוּ בבאר שבע

ערבוֹת הנגב בַּנגב ובערבה

כַּתָּבֵנוּ בַּכְּנסת

ערֵי החוף ערֵי פנים הארץ

כַּתָּבֵנוּ - מדֵי פעם

כַּתֶּבֶת

סיפרו לנו: הקיבוץ גאווה ישראלית, המוֹשָׁב

ראינו שָֹמַיִם כחוּלים כחוֹל יפֶה

פוֹטוֹגֶנִי אבל נוֹשֵׁם

לא מבינה.

לא מצליחה להתרכז.

מגַשֶׁשֶׁת לשַׂחק בצמוֹת שהיו לי

עד לא מִזמן, נזכֶרֶת

נוח יותר שׂיער קצוץ

כמו כנפיים קצוצות, לא תמריאי

לא תִּפְּלִי

כמו שִׁמְשׁוֹן אבל הפוּך

עייפָה מהסיפורים שלהם. גם לי יֵשׁ

סיפור. רוצָה לסַפר. אבל מי יקשיב

לי. לַגיבורים בַּסיפור שלי אֵין

אבק של כוכבים. יֵשׁ

מציאוּת. וכְאֵב. לא אקטואלי

בעליל: בלי

.