לוביה

צחוק פרוע ומלגלג נשמע

מהסיר שרחש על הכירה

שוב התכווצתי

על מה אתם מברכים

בראש השנה שאלת

תמר רימון לוביה ו..

שְתֵינוּ דמענו

את מצחוק ואני ממבוכה

רק שאת הצלחת להדביק

כיתה שלמה

באותו רגע כל שרציתי ומהר

בתוך תרמיל לוביה להסתתר

המורה רבקה

מחנכת דגולה

אם בגלל רשעות

אולי מפאת בורות

לא אדע

אך האושר הרגעי שלך

אותי כיבה

רק המורה לתנ"ך וספרות

לי ניבא

סופרת משוררת אולי עיתונאית

כשתהיה גדולה

היום מזה כמעט יובל

הלגלוג שלך אותי כובל

ועדיין מאחורי  דברייך

אני חבויה

ועד היום בוררת

כל אות כל מילה

עכשיו רבקה המורה

אני מביטה על הלוביה

ובליבי חמלה

על שנים שבגללך חששתי

להתבטא כראוי

על איך שהבטתי על הירק הזה בתיעוב

על ששנאתי אותך כל כך

ואני תוהה

האם לא עמד סיר עם לוביה

אצלך על הכירה

והיום ממרחק השנים

אני סולחת לך