בין השמים לארץ

כשהעננים שמעו את יללת הרוח

מיד הסירו גלימותיהם התכולות

ועטו אדרות שחורות

דמעות כבדות נשרו מהם בכוח,

דמעות שירדו על פרח שנקטף

ועל שיבולי קמה שאוננו עליו,

על אם שלא חדלה לבכותו

על פרח שנקטף שלא בעיתו,

בגחלת הברק וזעם הרעם

זעמו סערו ואת הכל טרפו

את שהשחית וזה ששחט

את מי שעשה ברוע מעשיו

והרוח פרטה על קרן שמש קטנה

ברוך ליטפה את כנף הפרפר

אז נשרה האדרת כהת הפרווה

וגלימה בתכול ולבן נלבשה

וענני צמר גפן רכים

הביטו ברוך על זוג היונים

שהתיישב שלוב זרועות וידיים

עם אהבה ותקווה בעיניים

על זה שמת בטרם עת

על הרוע שעלינו משתלט

על הרע ועל הטוב

על תקווה וזמן לאהוב

***