חלף כתעתוע

חלף כתעתוע

חלף

כתעתוע

כבר מותיר

געגוע

עולמות אחרים

נופים ואנשים

קולות, שעד אתמול – זרים

הפכו מוכרים – וכבר נמוגים...

בליל שפות,

טעמים, ריחות,

גם הצבעים אחרים,

עוד ועוד גוונים ירוקים,

זוהר של תכלת

ושמש בוערת,

שובל של אור באפלת ליל,

יופיים של ילדים שלא פגשו תיל,

בוהק של כסף על גלי ים,

קולו של השחף שטרם נדם

ופאר יצירת האדם,

פסלי אבן שאצרו כל רגש נאלם

שימרו רק בשבילי הגיגי אומן מיני אז

שקפאו עם הזמן אך מבעם כה עז...

אלקט ואנצור כל בדל זכרון

אשמר ואחלוק עם כל דכפין ברון !...

יהודית סולומון , בחזרה מהטיול בסקנדינביה, 15.8.2014