קטע מתוך הספר המסע של מרטין מקורדובה/יונתן צדיק

איסלה מוחרס

בוקר ואנחנו דוחפים את כל הציוד שלנו לתיקים... איסלא מוחרס קוראת לנו! לפי התקציב שחישב הרננדז, עדיף להשקיע את מיטב הכסף באי כמו איסלא מוחרס שבו האווירה קסומה יותר והחוף כמו בקנקון. ירדנו לאכול את ארוחת הבוקר הקונטיננטלית במלון הפאר שלנו: אומלטים ושפע של ירקות ופירות - פשוט גן עדן. הלומי האנגובר מאתמול נפרדנו מבית המלון והתחלנו בטיול האמיתי...זה עם ההוסטלים, הנסיעות בשאטלים והאוטובוסים, זה עם החוויות הקטנות והמצחיקות של המסע. עצרנו אוטובוס מקומי שנראה בדיוק כמו האוטובוס החרוך בכיתה ד' שהוביל אותנו למוזיאון הראשי של קורדובה ואיתו נסענו לנמל הקטן של קנקון.

בנמל קנינו כרטיס לאונייה לא גדולה, ספק יאכטה שעתידה להביא אותנו למחוז חפצנו. עלינו לקומה השנייה והתיישבנו בכסאות באחת השורות האחרונות. מזג האוויר היה קייצי ונהדר! רוח גן עדן באוויר הפתוח, לצד נגן מקומי שניגן יפה ברקע נתנו את האות לתחילת שייט נהדר. נמרחנו על הכסאות בשורות האחרונות כשהנגן התחיל לנגן את השירים האהובים עליי של להקת Oasis: Wonderwall ו-Stop crying your heart out .... אנחנו הצטרפנו אליו בשירה אדירה. אלינו הצטרפו כל האנשים שישבו על הסיפון ואפשר לומר שחווינו את השייט במיי הקאריביים בצורה המהנה ביותר. בינינו היו גם כאלה שנרדמו לקול המוסיקה היפה אבל ברגע שהגענו לגן עדן, קרי, איסלא מוחרס, כולנו היינו ערניים לחיים כביום היוולדנו! תרתי משמע... איסלא מוחרס זה גן עדן! אם היה מקום שהייתי רוצה לבלות בו את יומי האחרון בשנות ה-120 המאוחרות שלי (וכן אלוהים אני מתכנן לחיות עד גיל 120)  זה שם.

חופים מרהיבים! אנשים מקומיים פשוטים וטובים!  והצבעים אחחח הצבעים של המים והחול...פשוט מהמם! ירדנו מהסיפון והתחלנו בהליכה רגלית, לחפש אחר הוסטל טוב ללון בו.. עברנו הוסטל אחר הוסטל עד אשר מצאנו את ההוסטל הנכון לנו. אדם מבוגר ומצחיק עם שני שיניי זהב בשם אלפרדו קיבל את פנינו. לאלפרדו היה חוש הומור מפותח שכן הוא אף פעם לא ראה גברים עם שיערות בחזה מה שגרם לו ללגלג על הרננדז. אני זוכר שהרננדז זרק לו קללה עסיסית בחזרה שהוא ספק הבין, ספק שיחק אותה לא מבין וכולנו צחקנו עליו בחזרה. עם זאת, שמרנו על רוח חברית, בכל זאת, רצינו לקבל חדר טוב. אלפרדו נתן לנו חדר טוב בקומה השנייה  בצד הצופה למדרחוב... זרקנו את התיקים בחדר ולאחר מקלחת קצרה יצאנו למסע רגלי באזור. לקחתי איתי סיגריות "Cafe Crem" ששנוררתי ממישהי בניו יורק, חואן הביא בקבוק מים קטן והרננדז קנה שישיית בירות.

ברחוב שאלנו עובר אורח כמה זמן הליכה דרוש על מנת להגיע לקצה האי... והוא ענה בנחרצות "שלושת רבעי שעה".  כנראה שהאיש היה סנילי מכיוון שאחרי שעה ורבע, כשהמים שלנו כבר מזמן גמורים והבירות החלו גם להיגמר הקצה לא נראה. התיישבנו על כמה סלעים בדרך וחואן סיכם את זה מדויק כשאמר: "חברים, בעיה". וזו באמת הייתה בעיה.... "מה אתם מציעים לעשות?" אמר חואן "לא משנה לי, מרטין אתה מחליט". הרננדז אמר. ואני עניתי: "אין לנו מים, הבירה כבר כמעט נגמרה וכל מה שיש לנו זה מספר סיגריות ששנוררתי מאיזו בחורה, אבל יש לנו את הרוח! ואני מאמין! שאם נתקע והמצב יהיה קשה יהיה מי שיעזור לנו להמשיך בדרך". וכך חואן, הרננדז ואני המשכנו בהליכה עוד חצי שעה נוספת שבמהלכה מצאתי קוקוס באמצע הרחוב. "איזה מזל" צעקתי ונתתי לחואן לשבור את הקוקוס בהצלחה לא לפני שעשינו כמה תמונות דרמטיות לזיכרון של אחרי הטיול.  

בזמן שאנחנו שותים ומתענגים מהמיץ הנהדר של הקוקוס, אני פונה לחבריי בחיוך ואומר:"כמו שסבי נהג לומר, בכל פעם שתדפוק בדלת, מישהו יפתח לך, במקרה הזה הדלת והקוקוס זה אותו הדבר!".  מרוצים ביותר ובעיקר לא צמאים כבר המשכנו בדרך...בגלל שהשעה הייתה שעת צהריים חמה החלטנו לעצור טרמפ בכביש.  איך שהחלטנו שזה מה שנעשה הגיחה מאחור קלנועית ועליה ארבעה נוסעים. "שלום לכם" אמרתי וסימנתי להם לעצור. "שלוש סיגריות תמורת טרמפ לקצה האי,זה מה שאני מציע, לא יותר". אמרתי בחצי הומור חצי אמת.. "הלוואי שיכולנו לעזור...אך אנחנו נוסעים לכיוון השני...מה שכן אנחנו יכולים לעזור לכם, זה לומר לכם שבהמשך הדרך, בקצה האי, יש מצפור מרהיב שרוב התיירים לא מכירים והוא שווה במיוחד לראות!". "תודה"! ענינו והמשכנו בדרך...אין ספק שהברק חזר לעיניים שלי באותו הרגע ששמעתי שיש מצפור שווה בהמשך הדרך. המשכנו ללכת בצד הכביש כאשר לפתע ראיתי קלנועית ובתוכה זוג מבוגרים מחויכים, עם משקפי שמש וכובעים מצחיקים לראשם. עצרתי אותם.  

"שלום! תוכלו לקחת אותנו טרמפ לקצה האי, לראות את המצפור?" אמרתי "יש לנו אחלה סיגרים" חואן הוסיף בחיוך. "שלוםםם לכם! בוודאי שאנחנו יכולים!" ענה הזוג המבוגר והוסיף: "איזו הרפתקה נהדרת לנסוע ולפגוש אותכם שלושה בחורים צעירים באמצע הדרך, קדימה תעלו." וכך חואן הרננדז אני, ושני אמריקאיים בשם ג'ים וליסה, שיכולים להיות ההורים שלנו, נסענו ביחד. כל הדרך שרנו וצחקנו בזמן שהם העבירו לנו בירות לאחור ואנחנו כמובן שתינו ושמחנו. לפעמים העזרה מגיעה מהמקומות הכי לא צפויים...חשבתי לעצמי כשפתאום ראיתי את המגדלור הענק בקצה האי. ''הגענו!'' צעקתי...ירדנו מהקלנועית ועלינו לעמדת התצפית הגבוהה...הנוף היה פשוט מהמם. הרגשנו ברי מזל שלוש פעמים! פעם אחת שהגענו למצפור ופעם נוספת שהגענו בעזרת ג'ים וליסה, שכן, הדרך חשובה לא פחות ואם היינו ממשיכים להזיע בהליכה זה בוודאי לא היה אותו הדבר. הפעם השלישית שהרגשנו ברי מזל היה שאחרי כמה תמונות משותפות, ג'ים וליסה הציעו לתת לנו גם טרמפ חזרה וכן..החיוך שאתם מדמיינים עכשיו היה אמיתי לגמרי.

כל הדרך חזרה, כאשר שלושתנו יושבים עם הגב אליהם בקולונעית, שרנו שירי קאנטרים אמריקאיים כמו   "COUNTRY ROAD" שתינו, עישנו סיגריות ודיברנו הרבה שטויות. הנסיעה עברה מהר! כל כך מהר שתוך זמן לא רב מצאנו את עצמנו ברחוב של ההוסטל, שם שמתי לב לארבע בחורות יפייפיות ושופעות אור. הבחורות ישבנו בתוך מסעד טורטיות שנקראת: "הטורטיות של טוני". הפצרתי בחבריי שנחזור לשם והם שלא הספיקו לראות במי מדובר רק שאלו אותי בסקרנות, "אמריקאיות?".  "הלוואי"  עניתי, "אני אוהב אמריקאיות". כשהגענו להוסטל קיבלנו נשיקת "דוד ודודה" מג'ים וליסה. על אף ששיחקנו אותה מופרעים בטיול, לא יכולתי שלא לעלות לחדר ולהביא להם מתנה יפה, כמו ילד טוב מקורדובה. נתתי להם שתי חולצות נוסטלגיות של קבוצתנו האהובה טאז'רס קורדובה והם ממש שמחו. הנתינה הפשוטה היא זאת שמקרבת בין בני האדם חשבתי לעצמי, למרות שאין דבר שהוא יותר לא-פשוט מחולצה של טאז'רס!

ג'ים וליסה מאוד שמחו ונפרדו מאיתנו לשלום לא לפני שהם אמרו משפט הורים קלאסי –"לא הייתם צריכים" והזכירו לנו שהם יכלו להיות הורינו. לא מאמין שהם אמרו לנו כזה דבר אחרי שהשתכרנו יחד בקלנוע והם רצו לשדך לנו את הבנות שלהם, שם בארצות הברית. אבל כנראה הורים תמיד יישארו הורים למרות שאני רוצה להיות הורה קצת צעיר בהוויה... נפרדנו מהם  והלכנו לכיוון דוכן הטורטיות.  את הריח של החזה עוף המתובלן היה אפשר להריח עד לקצה הרחוב אבל את היופי של הבחורות הללו היה אפשר לראות אך ורק מקרוב...ברגע שנכנסנו ונצצו עינינו. הן היו הרבה יותר יפות ממה שראיתי מוקדם יותר, מרחוק. "צהריים טובים לכן! אמריקאיות?", אני ספק שואל ספק אומר. "אמריקאיות", הן עונות. "אפשר להצטרף אליכן?" שאלתי. "בוודאי, אני שרה" . אמרה הראשונה. "כמו השיר" אני עניתי והיא חייכה. "ואלו דני, שרלין ומלאני". היא הוסיפה... "נעים מאוד לנו" אני עונה וכל אחד מאיתנו מציג את עצמו. "מה בשבילכם חברים? אני טוני" מציג את עצמו המוכר.

"מה יש לך להציע כאן"? אנחנו שואלים  "הטורטיות הטובות ביותר באיסלה מוחרס!"  בוא נראה... ענינו ביחד. "שלוש טורטיות חזה עוף, עם גווקאמלי אפשר"?  ''על האש'' טוני עונה בהלצה. בינתיים, בעוד חואן והרננדז מדברים עם הבחורות, ראיתי על קירות המסעדה הצהובה ציטטות שנראו כאילו נכתבו על ידי תיירים שעברו באזור. "אפשר לכתוב גם?" שאלתי את טוני... "באהבה!" טוני ענה והושיט לי טוש שחור גדול. אני מסתכל על חבריי למסע, על הסינכרון בינינו והשותפות ומצטט ציטטה מדהימה שקראתי בימים ימימה בניו יורק, איפשהו ליד השדרה החמישית: "I belive that Love is the greatest thing in the world, that it alone, can over come hate.” – John.D Rockefeller, Jr.  תמיד אנשים אמרו איך אפשר להסתדר כל כך הרבה זמן עם חברים בטיול הגדול.

אז לא ידעתי, אבל היום אני כבר מבין שאהבה, זה כל הסיפור. "יפה רשמת", טוני צועק לכיווני בדיוק כשסיימתי לחתום את שמותינו ליד כל הציטוט. הטורטיות היו מוכנות והן הוגשו לנו לשולחן ביחד עם בירה SOL שהייתה אחלה בירה. הטורטיות, כמו שטוני אמר היו מעולות! והבירות גרמנו לנו להשתחרר מהר. היה חשמל באוויר בינינו לבין הבחורות והרננדז הפיל אותן מצחוק בכמה בדיחות מעולות. היה קליק טוב גם ביני לבין שרה וגם בין חואן והרננדז לשתיים משלוש הבחורות האחרות אז הן באו איתנו לחדר. ההפתעה הייתה גדולה כשהתברר לנו שאנחנו בכלל נמצאים באותו ההוסטל ועוד חדר ליד. שתינו קאווה ועוד בירות, והשתכרנו והיה ממש כיף להתנשק עימן כחלק מ:''משחק קלפים'' תמים. אחרי זמן מה ידידים שלהם, שהיו באזור הגיעו גם ורצו להצטרף מה שדיי הרס את הדינמיקה של הצהריים. בדרך הטבע הן חזרו לחדרן ואנחנו נרדמנו בחדר לא לפני שהרננדז אמר: "סאטלה צהריים – אחלה של הרגל"!  

הייתה זו שעת בין ערביים ואני הייתי הראשון שהתעורר, יצאתי החוצה והדלקתי לי סיגר במרפסת. הבנות מהצהריים רקדו וציחקקו בקצה הקומה כשהרננדז בדיוק יצא מהחדר. בשלט ממול ההוסטל היה כתוב צמד המילים "איסלה מוחרס" שפירושו הוא אי הנשים! גם אני וגם הרננדז קלטנו את זה באותו הרגע וחייכנו. הידידים של הבריטיות שוב היו באזור מה שגרם להרננדז לומר את המשפט האלמותי: ''אני אף פעם לא רודף אחרי בחורות'', ''אני יודע", עניתי בחיוך והזהרתי את עצמי על הדרך לא להיכנס לקרב חיזור מיותר על בחורות שאני לא מכיר. לקחתי שאיפה אחרונה מהסיגריה בדיוק כשחואן התעורר ויצא מהחדר. בואו נצא לטייל אמרתי וכולם הסכימו... ואז בלי חולצות ואף יותר מכך יצאנו לטיול קליל באזור. באחד מההוסטלים, ''קובנה'', ראיתי את חברי, דורמן, מרוסאריו, משחק כדורעף..שחקן טוב דורמן חשבתי לעצמי. רציתי להכיר עוד בחורות וכידוע, מחשבה בונה מציאות אחרת אי אפשר היה להסביר את הבחורה הגבוהה, הבלונדינית והמהממת עם הגוף המעוצב שישבה על גזע העץ מאחורי מגרש הכדורעף, לבושה גופייה לבנה 'זרוקה' ומכנסון קצר ונתונה כל כולה להאזנה למוסיקה שהתנגנה לה באוזניות.

ניגשתי אליה ושאלתי אותה למה היא מאזינה, "ביטלס", היא ענתה.   "קלאסית", אמרתי והוספתי בחוצפה "הלילה את ואני הולכים להיות ביחד".  "למה אתה חושב שאם תהיה ישיר זה יעבוד לך יותר"? "ישירות"... אמרתי בפשטות וחייכתי "...אלוהים יודע... זה כל הסיפור". למדתי להכיר אותה, את אלכס, בחורה אוסטרלית מקנברה, שמטיילת לבד, רק היא ואלוהים ומה שיקרה לה בדרך וישבנו שעות רבות על גזע העץ הזה שליד הים עד אשר ירדה השמש סופית והצלחתי לשכנע אותה להיכנס איתי למים. היה לנו קר, אך עם זאת אני חושב שהייתה כימיה באוויר שהשפרצתי לה מים בפרצוף. התיאוריה השטותית הפכה למציאות כשהתנשקנו ארוכות על קו החוף. משם הצעתי לה לקפוץ לאיזה בר לשתות בירה והיא זרמה. פגשנו את חואן והרננדז באיזה בר מקומי והתיישבנו איתם. במהלך החצי שעה שישבנו בבר חואן והרננדז עשו לי את יחסי הציבור הטובים ביותר בהיסטוריה! שהחמיאו לי בפני אלכס במשך חצי שעה. אלכס התרשמה מכך וללא ספק ה"מניות" שלי אצלה עלו. אתם קולטים? חברים שאוהבים את החברים שלהם? איזו ברכה! ואיזה מזל שיש לי כאלה חברים חשבתי לעצמי בעודי מתרווח ונשען לאחור. התחלתי לחוש שאלכס ממש סמכה עליי... מה שיעביר אותנו לשלב שבע בערב. בדיוק שחשבתי על כך אלכס חשבה על שלב שש.. "בוא נרים טקילה"! "טקילה יהיה" ענינו! הרמנו 'שוט' אכזרי של טקילה שלאחריו לחשתי לאלכס באוזן "הולכים לחדר".  היא תפסה את ידי ויחד רצנו לחדר, חואן והרננדז, אני מניח בהומור, סגרו את החשבון. בדרך ראיתי המון אנשים מעיר הולדתי, קורדובה ואת החיוך שהיה על פניי באותו הרגע צריך היה למסגר.  בחדר אלא היו חיים אחרים... אלכס קצת נבהלה שהשכנים ישמעו אותנו אז התחלתי לשיר וזה עבר לה מהר והיא צחקה. זה היה לילה חושני, יצרי, סקסי וכיף ואת מה שבדיוק קרה נשאיר במיסתורין.

בלילה אלכס כבר הלכה והדבר הבא שקרה זה שהתעוררתי לריח ארוחת בוקר כשחואן מחייך אליי מהמטבח של החדר. "בוקר טוב וטוב שהואלת בטובך להתעורר" חואן אמר לקול צחוקי.

''בוקר אור! שיחקתם אותה עם הפירגון המדהים שלכם אתמול" עניתי.  ''בשביל זה יש חברים", חואן אמר והרננדז הוסיף, "תרצה ביצת עין?"  "יש לי חברים אבל לא כל החברים הם כמוכם, הרננדז וחואן והרננדז אם לא הבנת עדיין אז ברור שאני רוצה! שלח איזה אחת למחבת בשביל אחיך." ''פתחנו שולחן'' על הבר בחדר וארוחת הבוקר הייתה נחמדה ביותר. השתדלנו לאכול אותה כמה שיותר מהר מכיוון שרצינו כבר ללכת לראות את קו החוף של איסלא ולהשתכשך במים. כשסיימנו את הארוחה ויצאנו שלט קטן שהצביע לכיוון הים, כיוון אותנו לאיזור החוף. אם חשבתם שקנקון זה החוף היפה ביותר בעולם אז ללא ספק החוף של איסלה מוחרס, הוא ללא ספק החוף היפה ביותר בעולם...

 אני זוכר שמישהו אמר ששל קנקון יותר יפה ואני עניתי ''אבל פה יש גם את אלכס''.

"יאללההה כדורגל!!!" חואן אמר כשראינו כמה מקסיקנים משחקים כדורגל חופים. הצטרפנו אליהם למשחק, שלוש על שלוש על ''החול הרך'' כמו שחבר שלי נהג לומר. היינו קבוצה מנצחת...במציאות...לכן לא היה לי ספק שנהיה מנצחים גם במשחק הכדורגל. אצל גברים הסינכרון פועל או לא פועל בין חברים – במגרש הכדורגל...זה תיאוריה שהמצאתי הרגע ואני דיי מתחיל להאמין בה. ניצחנו 4:1 מטורף ואני הבקעתי שלושער מבישולים של הרננדז בעוד חואן שם מספרת שתיכנס לפנתיאון. בסיום המשחק, מצאנו כמה ערסלים ו''התרסקנו'' עליהם לכמה שעות. בין לבין השמש זזה ואף התחזקה והרננדז, שעורו מאוד בהיר, התעורר אדום לגמרי! זה היה אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי וגם חואן נפל מצחוק על הרצפה. הרננדז סיכם את הדבר בכך שהוא הולך לקנות קרם הגנה ואנחנו חשבנו ''אוי כמה שהוא צודק''. חחחחחח...

אלו היו חיינו בימים הראשונים שלנו במרכז אמריקה – נשים, כדורגל, חוף ים, אוכל טוב ומשקאות וידענו...ידענו שזו רק ההתחלה. עם זאת חיפשתי משהו מעבר בטיול הזה... חיפשתי אהבה אמיתית שמעולם לא חוויתי ומה שמצחיק זה שחיפשתי אותה דווקא במסע הגדול בו כל האפשרויות האחרות מונחות בפניי. כשחזרנו לחדר שמתי לב שהחופש והחופשה נהייו כבר שגרת חיינו וזה היה... ''פשוט נהדר''. חזרנו להוסטל והצעתי שנבלה את הערב האחרון שלנו באיסלה מוחרס בשתיית בירות במרפסת ומאוחר יותר נצא לרקוד באיזה בר, קצת להזיז את האגן. כולם הסכימו והלכתי לרכוש שישיית פחיות בירות XXX שחבריי מאוד אהבו. כשחזרתי ''המקום שלנו'' במרפסת בצמוד לרחוב כבר היה מוכן עם מוסיקה טובה ברקע מהרמקול של חואן. זה היה משתה פחיות בירה מפואר, במרפסת הכמעט מפוארת של הוסטל ''אלפרדו'' ואנחנו היינו בשיא שלנו כאשר שרקנו וקראנו לבחורות העוברות מן הרחוב לבוא ולהצטרף. אחרי זמן לא רב ראיתי במורד הרחוב שתי בחורות שנראו לי מוכרות ביותר, אלא היו ג'ואנה ורוזנה חברות ילדות שלי מקורדובה. כשהן התקרבו הצעתי להן לבוא לעלות, הן הסכימו ואני עזרתי להן לסחוב את המזוודות לקומה השנייה. "איזו הפתעה נעימה!" אמרו הבנות אחרי שהעליתי להן את המזוודות. ''תכירו את החברים שלי, חואן והרננדז..." אמרתי והם הנהנו... "מה אתן עושות פה עם מזוודות בשעה כזאת מאוחרת?" "אין לנו הוסטל כרגע"... "הבנתי...טוב בואו תצטרפו אלינו ונשאל את אלפרדו אם במקרה יש חדר פנוי בהוסטל וגם אם לא בטוח שהוא יוכל לעזור לכן". ''תודה''! הבנות ענו... ''בואו ותצטרפו למשתה" הרננדז אמר... וחואן הוסיף ''כן ובינתיים תשימו את התיקים שלכם אצלנו בחדר". הן הסכימו. כיבדנו אותן בבירה והקארמה בינן לבין הרננדז וחואן הייתה ממש נהדרת, רוזנה ממש התחברה לחואן וג'ואנה התחברה טוב עם הרננדז. אני הייתי זה שמשחק אותה שיכור הערב על מנת לשמח את האווירה ולעשות את הערב הזה כמה שיותר כיף עבור חואן והרננדז. כי מגיע להם. אחרי שהרמנו כמה טקילות, חואן הציע שנצא לבר וכולנו זרמנו.

שיכורים ומאושרים יצאנו לכיוון אזור הברים הדליל של איסלא לא לפני שביקשנו מאלפרדו לדאוג לחדר בשביל הבנות. הוא ענה שאין לו אך הוא בטוח שהוא יוכל לשכן אותן בהוסטל ממש קרוב אליו נוביל את הבנות אחרי היציאה. הודינו לו והמשכנו לרחוב...באזור הברים מצאנו דאנס בר פתוח, ממש מגניב, עם מעט אנשים בחוץ וממש אף אחד בפנים, ברחבת הריקודים. לקחתי פיקוד וביקשתי מהדי-ג'יי לשים לנו ממיטב שירי ה''גרוב'' של אלביס פרסלי, מה שהוביל לכך שכולם היו מהר מאוד משוחררים יותר על אף שלא היה אף אחד ברחבה. זה הוביל לסוג של אחד מאותם לילות שאין בהם שום דבר חיצוני אבל יש בהם הרבה פנימי, אחרת אי אפשר להסביר את הריקודים הסוערים של חואן והרננדז ברחבה והזרמת הבחורות לרקוד במקום שבמקרה הטוב נראה כמו אולם כדורסל ריק ובמקרה הרע פשוט מקום ריק. לקחתי כלי הקשה שמצאתי בבר והתחלתי לפזז ברחבה מסביב לשתי הזוגות בזמן שרוזנה וחואן התחילו להתנשק ברחבה.

מהר מאוד גם הרננדז וג'ואנה החלו בנשיקות סוערות והלילה זרם ממש טוב... הרמנו עוד שוטים רקדנו וצחקנו והדי ג'י אף הקדיש לנו שיר הלל לשחקן הארגנטינאי האהוב עלינו בכל הזמנים, הלוא הוא דייגו ארמנדו מראדונה. כשהרגשנו שכולם עייפים חזרנו להוסטל, שם אלפרדו דאג להביא לנו את המפתח לחדר של הבנות ואנחנו כיאה לג'נטלמנים אמיתיים סחבנו את המזוודות שלהם עד לחדר שלהן בקומה השנייה בהוסטל שליד וגם...נפרדנו מהם לשלום. אחרי שתי לילות מדהימים באיסלא מוחרס ידענו שמיצינו... כלומר לא באמת מיצינו מכיוון שאיסלא מוחרס זה המקום הכי טוב והכי יפה עלי אדמות אבל ידענו שיש עוד דברים להספיק בהמשך הדרך. מה הפזיזות חשבתי לעצמי בלב, או בקיצור - פלאיה דל כרמן.