שירים

ההכרה

לנוח שוב לרגע, להניח ת'אשמה,
לנער קצת את הגוף, לנגב שוב עוד דמעה.
עבר לו כבר הקיץ ואיתו הצימאון
זה לא הסוף רק הפוגה מטיולים בדימיון.

פיסת חיים חולפת, כמו עלה שכבר נשר,
הריקנות ששוב חודרת, משסעת בבשר.
העונה שוב מתחלפת ואיתה שוב הבדידות
ושיבה להכרה שזוהי כבר המציאות.

בדרכים שונות פסעתי כל אחת זרה יותר
וההרגל שמנסה לגרום ללב להישאר
כך בסוף ברורה על צומת בין עיקר והטפל
והכל מרגיש צמרמורת ואני הופכת צל.

אך אז מתוך השקט, מתוך חלום שנעלם
ניצת לו שוב הרגש ובוער כמו בכולם
העונות עוברות חולפות הן, ואיתן כהות חושים
והרגש קצת דוקר ואין את מי להאשים.

תגובות