שיר פשוט

בבוסתן הטובע בים רגשות,

משהו צבעוני,

מציץ מבין האהבות.

כמו שחור ולבן,

לפני הסתיו המלטף.

שוב חוזר זיכרון מעורפל,

לאיטו, מרחף.

כך ישבת מולי,

זוהרת מאבק כוכבים,

מעונגת מפגישה ראשונה.

אמרת בלחשי נשירת העלים,

בצבעי סתיו מתקרב.

יהיו כך גם,

שארית השנים.

אם אומר לך מילה, שזורה,

בקטיפה מלטפת.

אם אומר לך כמה, אהבה,

עוד שמורה לי בפנים.

היא כולה אסופה, בתוכי,

משחקת.

את משחק החיים, שאספת,

בשבילי.

רוח דלוחה חרישית,

לובשת עוצמת שגרה שברירית,

מקישה על פתחי האין סוף.

כמו רחשי גלי ים,

מבשרים, אוהבים על החוף,

אם יסוגו לאן,

מחבואם יסחוף. 

בחוץ שוב האיר, יום חדש,

נושא שמחת נעורים,

באופק קוראת נסיכת האתמול.

כמו גורל מחודש,

פוקד אוהבים עד אין סוף,

אם יהי זה עכשיו,

כך לנצח, מקודש...

עד אין סוף.