היורה

באתי אליך אוחזת מחשבות
שליהטו בי אלף רגעים
מוסרת לך צרור אהבות כתומות
שאספתי מבין עצי התפוזונים
בזרועות עירומות
וחשתי שזו תשורתה של אמא אדמה
שרוכסת את רגביה עד בוא היורה מאוחר היום
מסננת קללותיה לצחנת האבק
שלא נותן גם לנו לנשום
תם מאבק
ורק האוויר מתרגל עילפונו
ונושר עלינו עכשיו בטיפות ראשונות
ותסלח לי אם אליט את פני מפניו
וארוץ להסתתר היטב
לא אינך אשם,
שאינני אוהבת להירטב.