מכתב שלא נשלח לנעמי שמר

 הימים שבין ראש השנה ויום כיפור הם ימים של חשבון נפש - עושים סדר בנשמה. אני עשיתי סדר במגרות דחוסות בניירת ומצאת מכתב שלא נשלח. נעמי שמר הייתה הנמענת, התאריך היה סוכות  1995. פעם הייתי זורקת אותו אל סל הניירות למחזור (כעת יש לי סל חדש להשליך אליו דברים).

נעמי יקרה,

אני רוצה להודות לך על שיר אחד שלך.

חול המועד סוכות כעת, ואצלי הזכרונות חוזרים אל סוכות שנת 73. מלחמת יום כיפור, האזניים כרויות לדיווחים המעורפלים של הקרבות ולשמועות שעוברות מפה לאוזן. ואז אני שומעת שיר חדש שמתנגן לו ברדיו. חוה אלברשטיין שרה שיר חדש ששמו "לו יהי". שיר חדש שחיברת בתוך המלחמה, בתוך הכאוס של המלחמה שיר של תקוה:

"יש עוד מפרשׂ לבן באופק"

וסיימת אותו:

"זה סוף הקיץ סוף הדרך

 תן להם לשוב הלום

 כל שנבקש לו יהי."

התאהבתי בשיר, המילים כאילו היו המילים שלי. רציתי לשתף בו את אחי. ידעתי שאחי הצעיר, שם בקרבות, יאהב אותו. הוא הרי אהב את שירי ארץ ישראל ואהב את שיריך כולם, כל התקליטים היו אצלו בארון. מיהרתי לכתוב לו מכתב וסיפרתי לו על השיר. כתבתי לו, שאינני יודעת אם הוא שומע שירים שם בטנק, כשהם באים לתדלוק ונחים קצת בין קרב לקרב, אבל אם כן, כדאי לו להאזין לשיר החדש שלך. ועוד כתבתי לו, שהקלטתי עבורו את השיר והוא בטייפ אצלו בחדר על השולחן.

כעבור כמה ימים מצאתי בתיבת הדואר שלי את המעטפה ששלחתי, ועליה כתוב - להחזיר לשולח. אחי לא קיבל את המכתב, טיל מצרי השיג אותו ראשון.

אצלי המבשר עמד בדלת ולא הייתה לו מלה טובה בפיו...

אחר כך, בכל פעם שהשמיעו את השיר ברדיו הייתי חושבת על אחי, ועד היום רודפת אותי המחשבה, האם הספיק לשמע את השיר לפני שנפל? ולעולם לא אדע.

לא, אינני דומעת (לפני 22 שנים אבדו לי הדמעות) ואינני רוצה שתגידי לי, אני מצטערת, כי אין לך על מה.

אני מודה לך על השיר הזה, הוא שיחה כתובה אחרונה שלי עם אחי. אלו היו הדברים האחרונים שכתבתי לו, דברים על בית על משפחה. סיפורים על אחיינים ועל שיר חדש - סיפורים מחוייכים. לכן אני מודה לך גם היום נעמי יקרה על השיר. זה אולי אבסורד, אבל הוא קושר ביני ובינו.

ואני מסיימת במלותיך שלך שהן גם מלותי ומלים של רבים אחרים

"לו תשמע בתוך כל אלה

 גם תפילה אחת מפי

 לו יהי."

                                            שלך,

                                                  נורית