תרנגול הלאום

איכר אחד עם שערות לבנות הקים לו לול תרנגולות מיוחדות המטילות ביצים כחולות-לבנות. קרא לו 'כחלול-לבן'. היה האיכר מפזר מידי יום גרגירים וזירעונים בלול. היו התרנגולות אוכלות במשך כל היום, ולמחרת בבוקר עם הזריחה מטילות את ביציהן הכחולות-לבנות. מידי יום היו באים גם החוגלות והפסיונים שמסביב אל הלול, אוכלים מהגרגירים והזירעונים, ומטילים ביצים ירוקות-שחורות. עם השנים זרקה שיבה וזקנה בתרנגולות והן הטילו פחות ביצים, ואף דהה במעט צבע ביציהן.

קנה נכדו של האיכר תרנגול קורא על מנת שידרבן מידי בוקר את התרנגולות הכשרות והקדושות לעבודתן. היה התרנגול קורא מידי בוקר עם הנץ החמה "לאום, לאום, כחלול-לבן רק היום". היו התרנגולות שומעות קריאתו, ויוצאות לעבודת ההטלה.

יום אחד עברה ציפור גדולה ולבנה, צללה מלמעלה, וטרפה את תרנגול הלאום. קמה צעקה בקרב התרנגולות, "שוד ושבר!, הכיצד יוכלו הן להטיל מידי בוקר ביצים כחולות-לבנות ללא תרנגול קורא לאום? " .

עברה במקום נמלה חרוצה מגלגלת גרגיר של תירס, שמעה את התרנגולות וצחקה "אוי תרנגולות קלות דעת!, אפשר לחשוב שאם הלאום לא קורא - אז לא תזרח השמש, וביציכן יהיו ירוקות-שחורות?!..." .