אצטרובלים

אצטרובלים / ©רבקה ירון

שְׂדֵרַת אֳרָנִים וּמוּלָהּ שְׂדֵרַת בְּרוֹשִֹים וּבֵינֵיהֶן

הַשְּׁבִיל אֶל בֵּית הַקַּיִץ, בְּשׁוּלָיו מְחָטִים וְאִצְטְרֻבָּלִים

שֶׁנָּשְׁרוּ מֵאֵלֶּה וּמֵאֵלֶּה, נַדְנֵדוֹת שֶׁאַבָּא הִתְקִין בֵּין

עֲצֵי הָאֹרֶן, גִּנָּה וַעֲצֵי הָדָר מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשִׁים, נִיחוֹחַ

שַׁלְוָה וְאִי-שֶׁקֶט שֶׁל יְלָדִים בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם. מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת

הַבֻּסְתָּן וְהַכֶּרֶם, בַּהֶמְשֵׁךְ הַלּוּל, שָׁם וִיתִי רָדְפָה

אַחֲרֵי הַתַּרְנְגוֹל שֶׁרָדַף אַחַר הַתַּרְנְגֹלֶת הַנַּנָּסִית שֶׁלָּהּ, שָׁם

אַבָּא הִסְבִּיר לָהּ פֶּרֶק בְּמַדְּעֵי הַחַיִּים, שָׁם הַשָּׂדוֹת

שָׁם צָמַחְנוּ שָׁם הָיִינוּ אֲדוֹנֵי הָעוֹלָמוֹת וְעַבְדֵי עוֹלָם וְלֹא

יָדַעְנוּ עַל כָּךְ מֵרֹב אוֹצָרוֹת חוּשִׁים וְיַלְדוּת עֲנֵפָה כְּמוֹ

עֲצֵי הָאֹרֶן שֶׁהִתְעַבּוּ גָּבְהוּ וְעַנְפֵיהֶם הוֹסִיפוּ רֹחַב

וְצֵל נָדִיב, מַרְגִּיעַ, מְנַחֵם, שָׁם

                                        שָׁם בִּשְׁעַת הַשְּׁקִיעָה

אִמָּא בַּגִּנָּה דּוֹמַעַת וַאֲנִי לְוִיתִי שְׁשְׁשְׁ

                                        בַּקַּיִץ הָאַחֲרוֹן אָסַפְתִּי

אִצְטְרֻבָּלִים מֵאֳרָנִים וּבְרוֹשִׁים בְּנִסָּיוֹן לִנְצֹר אֶת

פְּעִימַת יַלְדוּתִי בְּתֵבַת עֵץ חַי וְנוֹשֵׁם כִּמְעַט

כִּמְעַט לָעַד. אֲנִי בַּמּוֹרָד

הַתָּלוּל. פְּעִימָתִי

.