החתולה הגינגית
חתול גינגי שעיר ראיתי מטייל בעיר,
שאלתי לאן תלך חתול אציל?
מיאו, מיאו, נשמע הקול,
אני היא ולא הוא ואני מטיילת
להנאתי ברחובות בעיר,
ענתה היא לי בקול מיולל,
ולמי את שייכת חתולה אדמונית יפה ?
מיאו, מה השאלה? לעצמי אני שייכה ולי
בזה די,
אבל מי הבעלים? הקשתי עוד קושיה,
הבעלים? אני לי בעל , כנאמר- "אם
אין אני לי מי לי"
ואני לי דואגת יפה מאד , אין לי צורך
בבעלים.
ומאין הגעת, אם מותר לי לשאלו?
בהחלט , ו אשמח גם לומר- אני חתולה פרסית
משושלת כורש העתיקה, מהעיר שושן הבירה הגעתי הנה.
או, זה בהחלט מרשים, זו שושלת בהחלט מכובדת ,
אבל איך הגעת משם לכאן ,
מאז, להיום , לישראל
הרחוקה?
זהו סוד ולגלות לא אוכל ,מיאו,
תשמעי, הוסיפה ואמרה הפרסיה היפה,
אבל אם אמצא חתול יפה, חתול הדור,
בעל נימוסים ובעל אמצעים ודיור,
יתכן שעימו אסכים בכפיפה אחת לדור.
רגילה אני לסעוד בכלי אוכל מעוטר והדור
ומאכלים אכלתי מעודנים, כמו מיני דגים
שאהבה נפשי,
שיצאו
מן התנור חמים וישר לצלחתי היפה,
כמו כן אוהבת אני סוגי גבינות ושמנת כי הם טעימים וערבים להפליא,
זה האוכל שהושם לי בצלחת.
המשכתי לשוחח עם החתולה האדמונית היפה אך משום מה לא האמנתי לה,
תהיתי , מי בכל זאת מספק את הסחורה
לחתולה ועוד ללא תמורה?
שאלתי את הג'ינג'ית המדהימה: "ואפוא הוא משכנך לעת הזאת?"
לא ענתה, רק יללה מיאו קטן בקול דק ובניע זנב
הלכה משם.
עקבתי אחריה ,אבל היא אלופה ,חיש מהר
פשוט נעלמה ואיננה האדמונית היפה.
עמדתי במקומי המומה, ודאי הזיתי את
נוכחותה ושיחתה, הרי לא יתכן ,אולי לקחתי חלק
באגדה?
הייתי בדרך הביתה, בדרך עצרתי לקנות את ארוחתי ובעודי מתקרבת לדלת
חצרי קלטה עיני את החתולה ,ידידתי, הרי הכרנו כבר ואפילו שוחחנו, היא ישבה בנחת
על מפתן דלתי ומחכה כנראה לבואי אבל, איך היא ידעה מקום מגורי
והגיעה לפני?
התקרבתי אליה ורק ראתה אותי , ביללות
שמחה קיבלה את פני ואף את לשונה הוציאה וכבר ללקק אותי רצתה. לא, אמרתי
לה, עד פה, בלי לגעת בי בבקשה.
"את רוצה להיכנס ולהיות איתי?"
שאלתי אותה? מיאו מיאו, כן בבקשה, טוב
עניתי,
רק תדעי שאין אצלי כזו ארוחה ולא צלחת מעוטרת
והדורה, אבל תהיה לך חברה נעימה.
מיאו, אני בשמחה מסכימה לחברה כמוך נחמדה ונעימה.
כך נשארה אצלי החתולה היפה האדמונית שהגיעה הישר ממלכת פרס הרחוקה ואת
ביתי
החליטה להפוך לביתה.
במשך הזמן הפכנו להיות חברות ממש קרובות
והחתולה היתה לי לאשת סוד.
