שירים

אני רוקח את מעותי



אני רוקח את מעותי במו ידי הענוות,

נע ונד משל משורר חצרות הייתי , מחזר

על פתחי דלתות ללא מענה ושאלות חסרות

תשובה של ימים ארוכים חסרי אומר ומילה

בהם לא נאמרת , ואני ממשיך סחור סחור
 
וצונח -

בגדי הדלים על כתפי ועיני בדל ובצר פוגשות ,

ואין בידי לומר מאומה לאנשים הנקרים  על

דרכי וכפות ידיהם אביונות, סדוקות מחמת

התלאות שהניחו עליהם ענני היום שנחפזו

לדרכם בלא שישאלו לשלום הנסחפים 
ואני עם המראות בדרכי הנלוזה אנהל שיג ושיח

שקט ואילם , ואחפוץ בשלום היערות
 שעצי מחט ואורן מתהוללים בקרחתם, 

שכן אין לי מקום אחר להניח את גווי .

 מזרון השואלים את שאלתם האחרונה

ימתין לסוף הימים כולם.

תגובות