מרפסת מול מרפסת

מרפסת מול מרפסת.

ברחוב צר ,שתי שורות בתים נמוכי קומה,

בית  מול בית ומרפסת מול מרפסת,

בבית אחד גר אורן, עלם צעיר,

 גבה קומה עם עיני תכלת ותלתלי זהב  מעטרים את ראשו ,כמו נזר כמו הילה.

ובבית ממול,  מעבר לכביש , גרה , שרון, צעירה שחורת עיניים ושתי צמות שחורות  מצידי פניה היפות. ,

כל יום אחרי ששרון חוזרת מבית הספר התיכון, היא ניגשת למרפסת, שמה את התיק על כסא שנמצא שם דרך קבע, הולכת לחמם לה את ארוחת הצהרים ואוכלת אותה במרפסת תוך כדי שהיא קוראת בספר,כך יום אחרי יום ולא משנה באיזו שעה היא מגיעה ולא משנה מה מזג האויר...

ובבית ממול ,אורן שמפאת עיסוקיו הרבים ,בקושי נמצא בבית,יוצא יום אחד למרפסת, נעמד ליד המעקה ומביט סביב, כשהוא שקוע במחשבות, כאילו מחפש דבר מה..

פתאום קלטו עיניו את הנערה  ממול שיושבת  במרפסת עם ספר ביד אחת וכף ביד האחרת..מי זו הנערה הזו? תוהה אורן, אני גר פה זמן רב איך לא ראיתי אותה עד עכשיו? לא זז  אורן מהמרפסת עד שהיא קמה ונכנסה הביתה..

למחרת איך שהוא מגיע הביתה הוא יוצא למרפסת בתקוה לראות שוב את הנערה היפה..ואכן היא ישבה שם בדיוק כמו יום אתמול.

אורן החליט לברר מי היא, אבל איך? אולי אעקוב אחריה?

אולי היא לומדת באותו תיכון שלי. אצלם אותה? אבל בלי רשות?,

מה יכול להיות רק תמונה אחת, לקח מצלמה ועמד שם לחכות שהיא תרים את ראשה , חיכה בסבלנות כחצי שעה ואז  היא נעמדה והביטה קדימה.

שרון קלטה אותו  מביט בה ולרגע עיניהם נפגשו.

אבל,רגע, מה זה, יש לו מצלמה ביד?, הוא מצלם אותי?

מי זה בכלל ואיך הוא מעיז לצלם אותי?

שרון נכנסת הביתה בפניקה, אמא שלה שבדיוק חזרה מהעבודה  ראתה את שרון  מבוהלת ושאלה אותה –"שרון מה קרה? תגידי מישהו הציק לך?,.

מישהו נכנס הביתה ,עשו לך משהו, ספרי לי.".

שרון החליטה לא לספר כלום, היא תחקור ותבדוק  לבד מי זה יכול להיות ולמה היא מצלם. ובינתיים לא יצאה למרפסת אלה הציצה מהחלון שפונה לרחוב.. אורן  המשיך לעמוד כל יום  ליד המעקה במרפסת בתקוה שהנערה תצא שוב יום אחד לקחה משקפת והביטה היטב על הבחור.

ואז ראתה  איזה בחור נאה הוא..אבל לא הבינה למה הוא רצה לצלם אותה..

החליטה לצאת שוב למרפסת, להתעלם ממנו ולראות מה יקרה.

למחרת שוב חיממה לעצמה את האוכל ויצאה לאכול במרפסת,.

תוך כדי אכילה וקריאת הספר הציצה מידי פעם.

.היא ראתה  נער בהחלט חתיך..

היא שמה לב שכל יום הוא נעמד בדיוק באותה הפוזה ובאותו מקום ומביט לכיוון שלה..מה הוא רוצה ומי הוא?

אולי אני אנפנף לו ? חשבה שרון והושיטה את ידה כמו לאמירת שלום,

להפתעתה הרבה הוא נפנף בחזרה וחיוך גדול האיר את פניו..

היא נכנסה הביתה ..נראה מחר,

למחרת  ,אחרי בית הספר מיהרה למרפסת,הוא כבר חיכה שם.

עוד היא מביטה לכיוונו, הוא התחיל לנפנף במטפחת לבנה ועליה כתוב-

אני אורן, ואת? שרון לקחה גם היא חתיכת בד והפעם באדום וכתבה עליה

בגדול –אני שרון,  בתמורה קיבלה חיוך ענק..ונכנסה הביתה.

לאחר כשעה יצאה שוב והפעם היתה בטוחה שהוא כבר לא יהיה,

היא היתה צריכה להתכונן למבחן של מחר, אבל, אורן עמד במרפסת באותו מקום ובידו הבד הלבן ועליו כתוב- רוצה להכיר אותך- בואי למטה.

שרון סגרה את הספר וירדה למטה, הוא כבר חיכה שם..

התחילו לדבר ולהכיר ומזה צמחה חברות יפה ,ואהבה גדולה ,

שניהם  התגיסו יחד  לצבא, נפגשו בסופי שבוע,

 שניהם  התחילו ללמוד באוניברסיטה ועם סיום לימודיהם 

נישאו זה לזו.

 היום הם הורים לחמישה ילדים ועדיין בסיפור אהבה 

כמו בהתחלה. 

 הוריהם עדיין גרים  באותו הרחוב מרפסת מול  המרפסת..