אני הזקנה במסדרון

אני הזקנה במסדרון 

ועכשיו אני הזקנה במסדרון, אומרת לי, שָׁם

סָבָתִי הייתה הזקנה במסדרון, אַת מבינה, שואלת

ובודקת וסוקרת אֶת הַבָּעוֹתַי, רצינו לקחת אותה

אבל התעקשה, לקחה לידיה אֶת המסרגוֹת כמו

תמיד, לקחה כיסא, התיישבה במסדרון קרוב לַ

דֶּלֶת, סילקה אותנו ואמרה, מה יעשו לי, כלום,

אני זקנה, רוצו-רוצו, בינתיים כל השכנים דחפו

אותנו ואותה אני זוכרת ככה, אומרים שאני

דומָה לה מאוד [אני רואה: היא נבוכה ומוטרדת],

רק הסיפור שונה, היא ממשיכה, כאן זֶה עניין

של פוליטיקה ובחירות בֵּין יהודים, שָׁם זה היה

כְּלַפֵּי יהודים, שבה לסריגתה, גם כאן וגם שָׁם

זֶה כְּמוֹ - כְּמוֹ "לפנֵי שַׁעַר החוק" של קפקא, כמו-

כמו לפנֵי "המשפט" [מהנהנת בראשה וסופרת עיניים]

גם של קפקא, מוסיפה. שתֵינו מהרהרות אחרֵי דבריה.

בשקט אני חושבת, בימֵי טוֹרְפִים אלה

סטָטִיסְטית הפעם אני הזקנה

במסדרון. היא וְסָבָתָהּ

--- 

רבקה ירון

---