שירים

ואולי פעם אהבתי

ואולי פעם אהבתי אבל העיניים שלי היו עייפות מכדי לגעת,
נעצמתי והמשכתי בדרך האומללה שלי,
בדרך האפורה של השקט
שנמרח לו על הקירות ומתקשה ומתקשה עם השנים
עם הפחדים הכי עמוקים שלי,
עם האגו הבלתי מנוצח שלי.

אולי אהבתי פעם אבל היו לי דאגות אחרות
עם פנים ועם גוף מזויף. היו ימים שאהבתי את עצמי מספיק
כדי לתת לך להכנס ולמשול
והיו גם גשמים ורוחות, שקיללתי רגשות אמיתיים שעמדו על סף,
שהלינו כי קר שם בחוץ.

אני לא הקשבתי לדבר, רק לשקט תעתוע, לשלווה המייצרת דממה עגומה.
בין ארבע קירות לא תמצא דבר מלבד אתה וכאבך שפיסלת בידיים הנקיות שלך.
גם התזמורת הכי יפה לא תמשוך מהראש שלך חיוכים ונשימות מהירות.
גם היין הכי אדום לא ירכך את החושך המואר הזה, את הפעימות שכמו זולגות החוצה מהחזה.
גם הים הכי שצוף לא ירפד משקל וחום כמבוקשך.

ואולי פעם אהבתי ועכשיו הרגש על ענן.
יפול בגשם הבא וייסחף אל החוף במים השוצפים?.
יימצא דרכו בתוך שיכר הענבים?.
מתוך צלילי הסקסופון העצובים? אולי הפעם, אולי הפעם.

תגובות