עת תודה

      עת תודה

לעת טבעתי בנחשולי כאב

מאיימים שפיות אנוש,

הושטת אברת מלאך

למשותני.

ייבשת שיטפונות

האין אונים,

התרת אסורי צפונותיי,

פרצת סכרי דמעותיי

חשפת בי נפש

נסתרת לתעצומות

חיים.

לא ברחמים ובליטוף

לא ביהירות מתנשאת,

בנועם והבנה אין גבול

חדרת למבצרי תוכי,

עופר הייתי

לך הצבייה.

לו הייתה מילה טמירה

להביע רחשי התודה

הוקרה והערכה

לאישה נאצלה,

לו הייתה מילה טמירה-

לך – צבייה,

הייתי מקדיש אותה.

תודה, תודה ,תודה

©כל הזכויות שמורות ליצחק רייויט