שירים

לך אל הספסל בפארק



לך אל הספסל בפארק, לא

בעת שהשמש מלחכת את הדשא

המצהיב,

 ואינך בקיא בהילכות המרבד

עליו שועטים התנים בלילות - אחר

ששקיעות נתנו את דינן , והירח נטול השראה

הנו מתמיד.

יותר מכל אני מעדיף שמעילי
 

יזיל דמעות של גשם מול שמים אפלים,

שאחלום אודותייך-

 לו אך היית שם לידי,

כשהגשם מתדפק בפראות ,

 ואנשים מתגלגלים בחיפזון אחרי מחסה 

שאין לי צורך בו--

גם בידיעה שדין הלבד בלעדייך,

 הנו הגזירה

הראויה והמתבקשת של דמותך-

 ההולכת ומתרחקת.

עכשיו אכתב עלייך שיר-

 שיהא בו קורטוב של נחמה.


 

תגובות