חיכוכים

מבזבזת את הזמן

בלבזוז

לבזוז את עצמי עד הסוף מהדברים הטובים

ולבסוף לעמוד ערומה

או לפחות  בלי מילים

מולך.

מבזבזת את עצמי,

ומובסת

ואלוהים עומד בינינו

ומסתכל עלי , עצובה

למה הוא לא אמר לי שאסור לי לשחק משחקים עם הנפש?

למה נתן לי נפש כל-כך סוערת?

ולבסוף כאילו לא יצר אותי

לוקח אותך ממני

ומשאיר אותי ללא ,

שדומה לך.

אני הולכת לאותם מקומות

ולא מוצאת דבר חדש

ככה לבזוז אדם לאור יום

ולהשאיר אותו מאחור

ואני עוד הולכת ומחפשת אחר האמונה

איך זה שאני לא מוותרת

לא עליך ולא עליו