נסענו מספר שעות ללב השממה.>>>
היעד
לילה בלי ירח. הגבעות המשוננות נראות כמו דינוזאורים נמים.
נוסעים ונוסעים בזהירות דרך הואדיות. המנוע מטרטר בשקט. ולבסוף מגיעים לאזור מתקן היעד.
בתחילה נראה היה שהוא יתגלה כמתקן דמה, או לכל היותר מתקן בשלבים מוקדמים ביותר, שאינו מהווה איום משמעותי קרוב.
מתמקמים על גבעה טרשית במרחק מספר קלומטרים. מפעיל את השלט על מצב העלמות ומחכה להתפתחויות. מונה הקרינה מראה ערכים אפסיים.
ארבעים וחמש דקות לפני הזריחה. אני בודק את הערכים על המחשב-כף-יד:
נ"צ:
XXXXYYXXXXXX XXYZXXXXXXX
שלט מצב בלתי נראה:
מסיכה הולוגרמית: 99.50%
מסיכה טרמית:
99.02%
מסיכת מכ"מ : 00.00%
זמן מצבר:
97:33:34 שעות
עושה רושם שמשהו מקולקל עם מיסוך המכ"מ.
חוכך בדעתי, מה הסיכויים שהם סורקים את הגבעות באמצעות מכ"מ מתקדם? - לא כדאי לקחת סיכונים סתם.
לוחץ אפס לביטול. פותח את השלט, מוציא את הסוללה. מסתכל בחוטים ומנסה להבין מה התקלה.
לעזאזאל זה הרבה יותר מסובך ממנוע רכב!
מנסה ללחוץ על כמה כפתורים פנימיים, אולי RESET יפתור את הבעיה?
מכניס את הסוללה ושוב לוחץ `1` להעלמות מחודשת.
הפעם רק מופיעה ההודעה: RRRRX00%
אני יכול להרוג את עצמי! למה אני תמיד חייב לגעת בדברים שאין לי מושג ירוק איך הם פועלים? עכשיו זה נידפק לגמרי, עוד רגע השחר יעלה וניתפס, כמו זוג ברווזים במטווח והכול באשמתי.
אובד עצות אני כבר חושב לקפל ולברוח, מביט לעבר "לואיס". להפתעתי היא במלוא המרץ שולפת את הלאפ-טופ שלה מחברת למחשב-כף-יד שלי, ומקלידה במהירות מדהימה.
מסתכל עליה, מנסה להבין מה היא עושה, אבל היא ממשיכה כאילו אייני קיים.
חמש דקות לפני הזריחה היא מנתקת את המכשירים, מרימה את הראש ואומרת, "סיימתי"
לוחץ `1` והפעם מופיעה ההודעה:
נ"צ:
XXXXYYXXXXXX XXYZXXXXXXX
שלט מצב בלתי נראה:
מסיכה הולוגרמית: 99.50%
מסיכה טרמית: 95.40%
מסיכת מכ"מ : 99.09%
זמן מצבר:
99:59:92 שעות
מביט עליה המום, "מסתבר שגם את יותר מ`רק-פנים-יפים`, הא?"
"שכחתי לציין שיש לי תואר-שני בהנדסת אלקטרוניקה", עונה בחיוך עָנָו.
מעניין מה עוד שכחת להזכיר, אני מהרהר, מלא בהערכה-הערצה מחודשת לאותה בחורה מדהימה.
חום מעיק, האדמה נושמת בכבדות ומעלה הבל כבד מנשוא. מונה הקרינה עדיין לא מגלה שום אות-חיים. מחשבתי נודדת לה.
חושב על הדרך הבית, אומנם לא איתרנו יעד לחיסול, אבל לפחות צמצמנו את האפשרויות. כעת אוכל לחזור הביתה ולהתרכז בדברים החשובים באמת. יהיו לי האמצעים לתמוך במשפחתי ולהבטיח את עתידה.
בכל זאת חש באיזושהי אכזבה מנקרת בבטן, כמו רופא מנתח המוצא גידול שפיר, אשר כנגד שיקול דעתו הרפואית-מקצועית, עדין רוצה להוציאו, לאחר הדרך הכל-כך ארוכה, של הכנת החולה ופתיחת גופו.
מביט ב"לואיס" נמה. מרגיש גאוה בשבילה. ברור שאינה רגילה בתנאים אלו. שפתיה חרבות, פניה סמוקים ושיער ראשה מאובק ומיוזע, ובכל זאת אף מילה של תלונה או קיטור. אפילו לא בציניות. היא בהחלט בחורה מיוחדת במינה.
שומע נביחות כלבים ופעיות צאן במרחק, אך לא מיחס לכך יותר מדי חשיבות. סריקה נוספת של היעד מראה שהכל רדום למדי.
סוף סוף הגיע תורי לישון. מעיר את לואיס למשמרתה ומעדכן אותה בנעשה.
עוד שלוש שעות תרד החמה ונוכל להתחיל בקיפול.
שוכב על צדי ונרדם עם מחשבות מתוקות על בית, ארוחה טובה וגלידה. אוח גלידה, מה לא הייתי נותן עכשיו, בשביל גלידה פשוטה של וניל ושוקולד, אפילו רק וניל או רק שוקולד.
מתעורר בבהלה לקול נביחות-נהמות מאיים. מרחק כשלושים-ארבעים מטר מאחורינו מתרוצץ כלב בינוני בצבע חום-אדמה בהיר, שכנראה חש בריח לא מזוהה. חש חוסר-אונים, ללא כל נשק. אפילו אבן לא יכול לזרוק מחשש להתגלות. לואיס מביטה בי בחרדה, לא מעיזה לנשום. הכלב מתקרב בנהימות וחשיפת שיניים מאיימת.
עוד רגע וזהו, נחשפנו.
צריך לשמור על קור רוח, אנחנו בסך הכול זוג בירח דבש.
הכלב מתקרב והולך, עוד רגע והוא יכנס לשטח הנעלם. מעניין מה יחשוב הרועה על כלבו שנעלם לתוך האדמה וקולו עדיין נישא ברמה. מסתכל סביב מנסה לאתר היכן הרועה. אני מוציא סכין באיטיות.
"איפה השלט?", "לואיס" לוחשת לי.
השלט, לפתע נדלקה הנורה בראשי. נזכרתי בכפתור השלט:
4. גירוש כלבים - לחץ `4`
לוחץ 4 במהירות, ולתדהמתי הכלב נעמד על מקומו כאילו הוא נשלט על-ידי השלט. לוחץ שנית והכלב נס ביבבות.
נושמים לרווחה. נראה כי כל הכלבים שינו כיוון והנביחות כמעט שלא נשמעו יותר.
פעיות הצאן לעומתן הולכות וגוברות. באין כלבים העדר נפוץ לכל עבר. העיזים העלובות החלו לטפס לכיוונינו. בודק את השלט, למה אין כפתור לגירוש עיזים?
כנראה שלכך דרושות עוד שנים של פיתוח.
קיוויתי שהרועה לא יבחין בכמה עיזים וכבשים שנעלמות לתוך הגבעה ומופיעות, באורח פלא, בצידה השני. בינתיים לא היה כל זכר לרועה, כנראה נרדם והשאיר לכלבים את העבודה.
ככה עברו עלינו מאות ואולי אלפי עיזים וכבשים. המטומטמות אפילו לא התיחסו אלינו. האבק היה מחניק ומסמא, כמעט ואיבדנו קשר-עיין עם היעד.
לבסוף עם השקיעה הן נעו לדרכן ועמדנו להתכונן לקיפול.
מתכונן ללחוץ 3:
3. זיהוי שלילי - [מחיקת מטרה] לחץ `3`.
מרים את מונה הקרינה לבדיקה אחרונה כדי לצאת ידי חובה ולתדהמתי רמת הקרינה - אדירה. לא מאמין למראה עיניי, חושב שאולי מדובר בתקלה במכשיר.
מבחין במשאית ניכנסת למתחם.
כנראה שלא שמנו לב בגלל האבק הרב.
נראה שפתיחת הדלתות שחררה את הקרינה וחשפה כי המדובר באיום קרוב וממשי.
התרגשות אחזה בי - עשינו זאת!!!
אוחז מיד בשלט ולוחץ `2` ביד רועדת:
2. זיהוי חיובי - [נעילת מטרה] לחץ `2`.
עתה כל שנותר לעשות הוא להתקפל במהירות ולנתק מגע וכמובן לא לשכוח ללחוץ 5:
5. מטרה פנויה לטיפול - אזהרה לחץ `5` רק לאחר שניתקת מגע.
כאשר אנחנו עוזבים סופית את תחום השיפוט של המדינה הארורה הזו.
הדרך חזרה לשדה התעופה עברה ללא אירועים מיוחדים. החזרנו את האופנוע לחברת ההשכרה ולקחנו מונית לטרמינל. הגענו לביקורת דרכונים בדיוק בזמן ועלינו למטוס.
המטוס החל בנסיעה לעבר מסלול ההמראה. הסתובב, התמקם והחל להאיץ מנועים.
מרגיש איך האדרנלין אוזל מגופי, והעיפות אופפת אותי במתיקותה. הרגשת אושר עילאית. מביט באהבה ב"לואיס" שכבר כמעט ונרדמה. תוהה אם אי-פעם אראה אותה שוב, אם אי-פעם אדע את שמה האמיתי.
עוצם את עיניי, מתמסר לחזיונות על בייתי המתקרב ועל גלידה.
**אזהרה: כאן מסתיים הסיפור עבור כל מי שממצמץ-ת בסרטי מלחמה. באם הנך צמחוני-ת (מטעמים אידאולוגים) ו-או רגיש-ה לדם או בעל-ת דמיון ציורי-גרפי חזק במיוחד, אבקשך בכל לשון של בקשה לא להמשיך. אנא היי-ה כנה עם עצמך.
לדוגמה לאחותי, לאשתי ולאימי לא הייתי נותן להמשיך. חמותי, דוקא לא היתה מתרגשת, והיתה רק שואלת איפה הדם ולמה רק ברמז.
אשמח אם תצינו, האם תרצו להמשיך למנה בשרית או שהייתם מעדיפים פרווה. אם תהיה דרישה אוכל לתת גם גירסה פרווה, אבל נצטרך לחכות לסוף, כי גלי לא מקבלת יותר מיצירה אחת ביום.
[אני יודע שתמנע והדרי לועגות לי, אבל ארגיש רע מאד אם הסיוטים שלי יעברו לאיזה נפש-עדינה]
התעוררתי בעצלתים. הבטתי דרך החלון, המטוס כבר עמד על המסלול.
© כל הזכויות שמורות
