בְּדִידוּת / 4 /

בדידות שמרעישה בלב

נהדר. קראתי בעיניים כלות ממש

כן, הבדידות כבר גברת ממוסדת ובוגרת למדי, יודעת להכיר את מקומה ומשתלטת בנקל על חיינו.  

בְּנֻסָּח יוֹמָנֵי אנה פרנק אוֹ עִם עֲלֵה הַפֶּרַח רֶגַע-רֶגַע הַאִם נָתְנוּ לָהּ

סופש מחבק וחג נעים

מעורר תהיות: הבדידות הפכה לגברת ממוסדת ואם נראה אותה לא ניתן להעיף בה עוד מבט ואת תוהה אם שמרה על שירים וסיפורים כשהיתה ילדה קטנה בשלל של רגעים ואת תוהה מה עשתה עם יומני הטרומי של תקופת התבגרותך. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב. כואב הלב על ריבי ז"ל.

השיר נוגע בזכות הקיום של הבדידות, ובזכותה של כל נפש – במיוחד זו הנשית והרגישה – להישמע, להיראות ולהיות מוערכת גם כשהיא "מערערת" את הסדר. יש כאן קריאה לא להחניק את הקול הפנימי, את הכתיבה, את הרגש, גם אם הם לא מתיישבים עם הנורמות. הבדידות, על אף הכאב שבה, נושאת איתה עולמות פנימיים חשובים שלא כדאי להתעלם מהם.

שיר עוצמתי כתבת רבקה יקרה, גם העימוד של השורות מעניין.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

מארת ימינו

תנו יד

תנו חיבוק

עצוב וכואב לקבל את הבדידות ולגלות שהיא כאן כדי להשאר.

היא כבר ממוסדת, היא תפסה את מקומה ולא תלך מכאן.

יומנים שנכתבו בסתר, מחברת שירים זרוקים ואין איש מרים אותם.

וספר ופרח מיובש בין דפיו...

אין למי להראות אותם.

רבקתי היקרה,

חנק אותי שירך

מחבקת אותך חזק חזק.

ואכן היא גברת ממוסדת 

מתחברת ומחבקת אותך

חג שמח