סיפורים

שתי אהבות - סיפור או בעצם פרק ה' של הרומן "מיתר סמוי"

לפרק הקודם: http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=30477

****************************************************

 

  סיפוריו של אבא תמיד ריתקו אותי ומשכו אותי אחורה בזמן. שקעתי בזכרונות שסיפר לי. זכרונות משנות השישים הסוערות:
  שעת בוקר מוקדמת בכפר וסרמן, תפילת ראש החודש אך הסתיימה והשעה שש וחצי .ברוך, בנה של חנה ז"ל שנפטרה בעודו תינוק ובנו של החזן מנדל גייר סיים את התפילה ועמד לצאת מבית הכנסת.כיפה שחורה הייתה לראשו וניצני זקן של בחור בן תשע עשרה קישטו את לחייו, בלורית שחרחרה קטנה הציצה. אביו ניגש אליו :
" 
היום לצערי יש לי עיסוקים בלול, קח את הטנדר וסע עם קרטוני הביצים לבית כנסת ישמח ישראל בפלורנטין. -יש להם הזמנה  לשישי שבת."


  כפר וסרמן היה מעוזם של חסידי וסרמן המשתייכים לזרם חרדי קיצוני. הללו עלו ארצה מאוסטריה והונגריה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה, חסידות זו ריכזה אליה את שלומי ישראל הקנאים לדבר דתם ועדתם מיסודו של הרב  האדמו"ר זרח וסרמן.
  ברוך לקח את הטנדר והעמיס עליו מספר קרטוני ביצים מתנובת משק הבית, אחר נהג את הרכב אל העיר הגדולה תל אביב, שם בכיכר המושבות פנה שמאלה ושוב ימינה, בואכה פלורנטין -שכונה שמעולם לא ראה.
  הוא זיהה את בית הכנסת המצוי בקומה הראשונה של מבנה ציבורי, ממש בצד הרחוב, דיבר עם השמש לכמה שניות והתחיל לפרוק את הסחורה.
  הוא נכנס להיכל . הקהל היה באמצע ההלל, הוא גמר את פריקת הקרטונים וישב במושב האחורי כשהוא נהנה מן המנגינות הזרות לו. הרי הכיר רק נוסח תפילה אחד.
  חזן בית הכנסת היה חכם אברהם פרנקו, יליד מונאסטיר אשר ביוגוסלביה, אדם רחב לב וגוף. בעל סבר פנים ובעל קול ערב.
  ברוך הצעיר חש את ערבות קולו של פרנקו ועל אף שהיה יכול לחזור מיד לכפר, נשאר על מנת לשמוע את הסלסולים. מן סלסולים כמו גלי ים שחלקם תת מימיים וחלקם נראים לעין מול שמיים כחולים.
אברהם הגיע למזמור הידוע בלחנו" אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" הוא שר זאת במנגינה חנונה ובסלסול ערב.
  ברוך היה מדושן עונג למשמע המנגינה היפה, ממש כפי שהמשורר יצחק אליהו נבון נשבה במנגינה זו וכתב עליה את המילים לשיר "ניצני שלום" שהפך לשיר עם.
  לאחר התפילה, נשאר ברוך במקומו כשהוא מתפלא הכיצד לא שמע תפילות מופלאות אלה מקודם. תפילות ומנגינות שאליהן כל כך התחבר.
  אברהם שוחח עם השמש בלחש והשמש הצביע על ברוך.
" 
שלום רב," בירך ברוך
" 
שלום יהודי, חודש טוב!" השיב אברהם
" 
התפללת יפה מאוד! מאוד אהבתי את הלחנים, אני בעצמי חזן בבית הכנסת בכפר וסרמן. חזן בן חזן."
" 
הממ..תודה רבה, אלו לחנים ממורשת ספרד. במונאסטיר ממנה באתי, נשמרה המסורת המקורית של ספרד. גם החזנות האשכנזית מאוד יפה." לפתע שר: "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך..."

  "יפה, כמו חזן אשכנזי מלידה!! הרבה בתי כנסת היו מקנאים בך!"

  "נו, כל אחד אוהב את הדשא של השכן... אתה בוודאי הבן של מנדל, הוא מספק לנו ביצים לגואבוס, אנחנו מכבדים בזה את הקהל אחרי התפילה בשבת יחד עם בורקס."
" 
בחיי" אמר ברוך, והוסיף כי היה רוצה ללמוד קצת יותר על המזמורים הללו.
  פרנקו חייך, חשב רגע ואמר," אז בוא אלי לשבת.. אני מזמין אותך, תאכל, תשתה, תלמד קצת!"
  ברוך היסס...
 
"אל תדאג.. אין בכלל מה לדאוג.. הכל כשר למהדרין! אחרי שעליתי לארץ  בשנת שלושים ושש למדתי בפורת יוסף!"
" 
פורת יוסף..." מלמל ברוך
" 
בן פורת יוסף" מלמל אברהם וצבט את לחיו.
  עברו כמה ימים, ברוך התלבט והתחבט בבעיה ולאחר מכן החליט בחיוב, הוא אמר לאביו כי הוא נוסע לעונג שבת בישיבת תומכי חסד שבירושלים. אביו הסכים אך אמר: בשבת הבאה אתה החזן של ערב שבת."
  ברוך הגיע לפלורנטין ושם פעמיו אל בית החזן פרנקו, הדלת נפתחה בחיוכים,
הוא הופתע מכמות העציצים שעל המרפסת וזאת בניגוד לחומרה האדוקה ששררה בביתו. אברהם קיבל אותו בסבר פנים יפות והציג בפניו את אשתו לונה ובתו בת הזקונים סרינה בת השמונה עשרה.
  שני בנים נוספים היו לו, שהתחתנו ועברו לירושלים.

  כשראה ברוך את סרינה נדלק ניצוץ קטן בעינו. ניצוץ מיוחד השמור לשניים, אך מיד כוסה במעטה ביישנות.
סרינה שגדלה בחברה יותר מתונה ופחות אדוקה ומחמירה, הישירה אליו מבט וחייכה  חיוך ביישן, אך מלא משמעות.
הלך ברוך עם פרנקו לבית הכנסת, שמע את התפילות ונהנה מכל רגע.
בייחוד אהב את לכה דודי במנגינת "שלום לך יקירה" אותה רומנסה יהודית עתיקת יומין.  וכן את "יגדל" במנגינה נוגה.

  לאחר לחיצות הידיים הרבות שלהן זכה אברהם, הם שבו לבית פרנקו… וברוך נהנה ממנגינות הקידוש וביחוד מ"בואכם לשלום" במנגינת הרומנסה העתיקה "אברהם אבינו"
  הוא אכל מאכלים ערבים ממעשיה של אשת אברהם להתפאר, היה שם בורקיטס, פסטליקוס, קובבס ומבחר סלטי חצילים.
מידי פעם  הביטה בו סרינה במבטים חטופים, הוא הוריד את מבטו.
  לאחר הסעודה פצחו בני המשפחה בשירת רומנסות ובפיוטים כשברוך מתענג על כל רגע ומנסה את כוחו – אך ללא הועיל, הוא עדיין לא ידע לסלסל. לא ידע לאדינו ולא הבין במקאמים.
  למחרת זוכה ברוך בעליה לתורה, כשירד מן הבמה בירכו אותו בברכת "בנדיצ'וס" -מבורך

  עברה השבת וברוך נפרד מבני המשפחה כשאברהם אומר:
" 
היה נהדר, בוא מתי שרק תרצה, אתה בן משפחה אצלנו!"
  בדרך לביתו בכפר וסרמן גמר ברוך אומר בלבו, להכניס כמה מן המנגינות אל תפילות בית הכנסת שבו הוא משמש כחזן.
עטפה השבת את כפר וסרמן, לובשי מגבעות ושטריימלים נהרו לבית הכנסת המרכזי כשברוך עומד כחזן והחל בתפילה.
כשהגיע למזמור לכה דודי שינה מטעמו והחל לשיר זאת במנגינת
"
שלום לך יקירה"
  לרגע השתררה פליאה ואולם מיד לאחר מכן הצטרפו אליו כמה מן הקהל שקלטו את המנגינה ואז מאוחר יותר כל הקהל.
קהל אשכנזי חרדי דובר יידיש שר רומנסה ספרדית….
  הוא גיחך לעצמו.
לאחר התפילה ניגש אליו אחד מבניו של הרב אנשל וסרמן, בירך אותו ושאל בסקרנות ושאל אותו למקור המנגינות. הוא ענה שמקורן בישיבת "תומכי חסד" בירושלים:
" 
מנגינה לעילא ולעילא!" התלהב.
לאחר מכן נכנס ברוך הצעיר לסוג של רוטינה, שבת כן שבת לא
  שבת היה מבלה אצל החזן אברהם פרנקו בפלורנטין ושבת אחרי כן מיישם את מה שלמד בבית הכנסת
בראשי חודשים היה הוא שר את "אודך כי עניתני" במנגינת ניצני שלום
  יום אחד הוא העז והחל להיפגש עם סרינה, בברכתו ובידיעתו של אביה.כחרדי הוא שמר על כללי הצניעות. המפגשים היו בשבתות בצהריים, בטיילת חוף הים, יפו העתיקה או רחוב לוינסקי.
  דבר חשוב נוסף –הוא החל לקלוט את הסלסולים וליישם אותם בתחומי החזנות הוא הצליח ל"ספרד" חלק ממזמורי בית הכנסת אך בערמתו השכיל לשמור על המסגרת האשכנזית
  ברוך נשבה במתינותו של הרב פרנקו שהיה אדם נעים הליכות. אך לא לעולם חוסן ולעולם לא ישב בטח אדם במקום המקנא לדבר השם ככפר וסרמן והוא מנסה להכניס רפורמות ספרדיות
  אם בעיניו היה הדבר הידור מצווה, הרי שבעיני החסידים הקיצונים היה הדבר חילול הקודש ונטישת מוסר אבות ודרכי אמהות.. שהרי דבר עדתם, היה לעתים חזק מדבר דתם
  באחד הבקרים נסעה אשתו של רב אנשל וסרמן באוטובוס הציבורי מסוג טייגר - האוטובוסים העתיקים של שנות השישים. הרדיו באוטובוס היה דלוק, שירת "קול באשה" נשמעה ברבים, והנה שמעה לתדהמתה את הרומנסה בלדינו "שלום לך יקירה" והיא מושרת מפיה של אסתר עופרים … ומיד לאחר מכן בתזמון נדיר נשמע השיר "ניצני שלום" מפיה של נחמה הנדל.

אשתו של אנשל לא ידעה כי מדובר במנגינות חזנות ספרדיות וישנות
" 
כופר.. חוטא…ציוני! מכניס לנו עבודה זרה ומלאכת פיגולים ציונית! מתחסד דמוי חזן!"  התרתחה האשה  בעוד היא מהדקת את השביס לראשה ומעמיקה את ראשה בספר " צאנה וראנה".
  מיד לאחר שירדה מן האוטובוס חשה אל הטלפון הציבורי ודיווחה על הכל לרב אנשל וסרמן.
  עם ערבו של אותו יום התכסו הקירות במרכז הכפר בפשקווילים המגנים את הכנסת המנגינות הזרות להיכל בית הכנסת. שמו של ברוך לא הוזכר, אך הרמז היה ברור.

 

  ברוך שב עם ערבו של יום ממשלוחי הביצים, הוא עבר ברחוב הכפר והנה חשכו עיניו, הוא הידק את כובע הברט ואימץ את עיניו חזור היטב ואחרי כן נמלא חימה :למען השם. טעות נוראה ! הרי אלו מנגינות תפילה! לא מנגינות עכו"ם!
  כשפנה למשעול המוביל אל ביתו, בין שני אלונים, עקבו אחריו שני אלמונים, הם קראו אחריו : "היי כופר! איך אתה מרגיש אחרי שבת בישיבת תומכי כפירה?"
  ברוך "שם" ריצה, נכנס לביתו וסגר את הדלת.
  אביו עמד שם, פניו נפולות, זקנו כמוש, הוא הביט על בנו והטיח בקול שקט ובמלוא הפשטות, " יש לך דרך להסביר את הקלון שהמטת עלינו? לא לישיבת תומכי חסד הלכת, לישיבת תומכי עכו"ם !"
" 
אבא, תן להסביר",
  הוא סיפר לאביו את דבר ביקוריו אצל החזן וביקוריו בבית הכנסת הספרדי.על סרינה פרנקו ועל הוריה.
  אביו נרגע קמעא, ישב על הכורסא ואמר:
" 
בוא נחשוב בקור רוח, תסביר להם את כל העניין, עזוב את פרנקו. עזוב את סרינה והסיפור האומלל יעבור. הרי לא תמרוד בהם".
" 
אני אצא אומלל! יש לי שם שתי אהבות" סרינה והחזנות הספרדית! ולגבי סרינה אני רציני." מחה

  "איזה שידוך יהיה לך? לא מקובל דבר כזה כאן בקהילה!" 
  "מבחינת שידוך אנחנו לא שווים כאן כלום! קהילה כל כך קיצונית. מרוב קיצונות כבר שכחו את הטעם של היהדות.חרדים אחרים מתנדבים לעזור לצבא בתקופה הזאת ואלה יושבים אדישים.שם אצל הרב פרנקו יש טעם, יש ניחוח. מה בחרת בכפר הזה?" אמר הבן בזעם עצור

  "בחרתי בכפר הזה למענך. אבל למען האמת הקיצוניים כאן הפכו ליותר קיצוניים עד שטעם הדת באמת נשכח," הוא חשב והרהר שנייה,בעיניו התחולל מאבק. אחר כך נזכר במשהו, הוא הלך אל חדרו. התכופף אל המגירה והוציא משם צרור עטוף, הוא הושיט אותו לברוך ואמר:
" 
זה יעניין אותך, זה משל אמך עליה השלום."
  ברוך קרא את המכתבים, הם היו כתובים בלשון לדינו והכותבת: חנה חזן מהעיר וינה כשהמען הוא סראייבו. אמא שלו זכרה לברכה. 
פניו של ברוך כוסו זיעה, הוא מלמל:
" 
עכשיו אני מבין את המשיכה שלי למנגינות. משהו בי היה שם!"
" 
כל אדם חוזר למורשת אבותיו או אמהותיו… הכרתי את אמך כאן בארץ. היא  התנתקה ממשפחתה בגיל ילדות, נסעה לוינה לחיות אצל דודתה, אך עדיין כתבה להם מכתבים בלדינו.. איתי היא כבר דיברה יידיש מכיוון שהסביבה כאן דיברה יידיש…"
" 
אם כן… זהו גורלי…" אמר ברוך.
" 
האב הסתובב סביב השולחן. היה שקט שאפשר לחתוך בסכין. לבסוף נעצר ליד הבן והביט בו בעיניו הבהירות:

  "צא מהכפר, עבור לפלורנטין. אברהם יקבל אותך. תתחיל לעבוד. אני אנסה לצאת בעקבותיך. במקצוע שלי -בחזנות אפשר לעבוד בכל גיל," אמר והוסיף  "היזהר לך מקנאים שפגיעתם רעה… וקח כסף" ציווה את בנו.
  ברוך אסף כמה חפצים, צרר אותם.. נפרד מאביו ושם פעמיו דרך השדות אל תחנת האוטובוס..
  שם נסע עד העיר הגדולה…. לפלורנטין.

  סרינה וברוך התחתנו אחרי חודשיים, על המדרגות של בית כנסת הספרדי הגדול אוהל מועד השוכן ברחוב שד"ל. רב אשכנזי ורב ספרדי חיתנו אותם.קהל רב היה: בעיקר מצד הכלה. התמונה של החתונה. תמונת שחור לבן  ניצבת עד היום בחדר ההורים בבית בחולון: אבא בחליפה שחורה ועניבה, מחייך, ואמא בשמלה לבנה ופרחים אדומים. שפתיים משוחות בשפתון בהיר.

לאחר כשנה נולדו להם שתי בנות תאומות: חנה לזכר אמו של ברוך, ולבנה לכבוד אמה של סרינה. לאחר תשע שנים נולדתי אני, אברהם,נקראתי על שם ולכבוד סבי החי, כמנהג הספרדים.

 

****************************************************

 

 

תגובות