קללת אלוהים – עלי? ©

וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה.

 מאז שנולדתי, הילכתי קסם או אימה על אנשים, תלוי באיזו סיטואציה הם היו באותה דקת היתקלות עימי.

תנועת גופי המתפתלת והבלתי צפויה, צורתי הפאלית הנראית לעין, לעיתים  כזו שאינה ברורה או אינה מזוהה. היכולת שלי לשנות צורה ולהעלם בתוך חללי האדמה בנשיפת קיטור אחת, או המוניטין שמטיל מבטי החודר והמשפטים הציניים שיוצאים מפי, לפעמים קוטלים את העומדים בדרכי, יוצרים מסביבי כעין הילת כישוף מרתקת ומסתורית,  של יצור קדמוני ובזוי. איזה פחדים בתפיסת עולמה הקמאית של חווה שאדמת גן העדן תופסת מקום מרכזי בתודעתה, היא לא מבינה שהיא צריכה לחרוג מן הסדר הקוסמי של גִּלּוּם ומתן ביטוי התוהו הבתולי הבראשיתי, המסמלים ומורים לה להימלט אל היער ולהסתתר בו?

   ואני יַפְיוּף "מלוקק", המודע לְיָפְיִי ומתהדר ,  יש בי אי אלו קוים נקביים, ספק אם אלוהים אהב אותי בשל כך, לא השבעתי את רצונו כפי שאמר לחווה בהצנעה מזויפת של העונג העצום שתפיק מעץ הדעת אם לא תיגע בפריו, ואני בחיוכי השובה לב ובהליכותיי הָעַנְוְתָנִיּוֹת, הצלחתי להפיק מחוה שתתלה  בי עיניים מעולפות תשוקה, לעניות דעתי, אדם שנחשב באותם זמנים לגבר זר, במקרה עבר במקום, התחלחל בהפתעה בראותו אותי, הוא נעץ בי מבטים נוקבים בהבעה חקרנית טעונה המורה על משהו רַב-מַשְׁמָעִי. הוא זעק לעברה " לֹא-מוֹת, תמותי" .

הייתי אז בעל הופעה נאה, צחקתי במלוא פי, אני יצור יפה תואר בעל צוואר ארוך החי בּמִגְדַּל שֵׁן  מרגיש עצמי נעלה על האחרים ומעדיף לחיות ולעבוד בגפי  , גבי חלקלק ושחור כנוצותיו של העורב, בעיני לא היה משהו יוצא דופן באיסור המוחלט שצווה אלוהים את חווה,מי בסביבה היה טוב ממני? והאשליה העצמית הנפוחה הזו של אדם ,שעד מהרה יבין שהוא יהיה הראשון ברשימה  לכעסו של אלוהים, כי בהגיוני הָאַבְּסְטְרַקְטִי הצלחתי לשכנע את חווה. הוא אדם, לא אמר מילה לשבחי, כידוע הוא הראשון שנגס מעץ הדעת, בער לו לדעת את חוה, הוא שמע אותי באלה המילים:

"לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.  כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם  כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע".