לק אדום

אני חושבת שאמרח לק אדום. הרבה זמן לא מרחתי לק. זה נחמד, להסתכל על האצבעות כשאני משתמשת בידיים, ולראות שהציפורניים לא רגילות. שאולי הן מדברות במקומי, כי לי אין כבר  כוח לדבר. נזכרתי בלק האדום בגלל קליפ ביוטיוב, אני משוטטת בין שירים שבעבר גרמו לי להרגיש... בכל מקרה,הזמרת הרימה את הידיים אל המיקרופון, בעודה שרה שיר פרידה שכזה, והאצבעות שלה היו מרוחות בלק אדום, אז חשבתי שאמרח לק אדום. לפני יומיים גיליתי שליאיר יש חברה חדשה. איפה שמתי את הלק ? זה מה שתמיד מונע ממני למרוח אותו, אני צריכה לחפש אותו, ואז אני שוכחת מה רציתי לעשות.  הו שלום עצב יקר, עבר מעט זמן מאז שביקרת באזורינו, להציע לך משהו לשתות? אולי שוקולד? אולי סיגריה?  יש לי לק אדום איפשהו, אני מחפשת אותו עכשיו...

 רוב שירי האהבה העצובים הם על פרידות. מה עם אלה שלא נפרדים? מה עם הבנות שלא מוצאות את הלק האדום שלהן? מה עם הבנות  שסוחבות תיק של אהבות הנכזבות? "בסדר את פשוט צריכה לעזוב את זה, לא אמרת שכבר עזבת את זה??"נזפה שירי שלפני שבוע העלתה את ההצגה הכי מעניינת שנראתה בחודשים האחרונים, כולם קיבלו כרטיס,  הוא נפרד ממנה, אוי לא שמעת??? מסכנה, ממש נורא ואיום.

הסתכלתי עליה ואמרתי לה  בציניות שהיא תמיד עוזבת דברים כשהיא אומרת שתעזוב... לא היה לה בדיוק מה להגיד על זה, עד שהיא תמצא תשובה בראש, ולפני שיתחיל ריב, נמלטתי אל מחוץ למבנה בית הספר, אל הקור חסר הרחמים, בלי מעיל, מעשנת עם הערס הבלתי מזיק של הכתה. הוא זרק בברוטאליות את הסנדוויץ' שלו  על הרצפה, וגם את השקית, לא  אמרתי לו כלום, אפילו שזה צרם לי במיוחד, זה  מה שחסר לי עכשיו,להסתבך עם הערס של הכתה. הוא דווקא יכול להיות נחמד....  הרבה יותר נחמד מהמבט המתנשא של שירי הבכיינית. הורג אותי שהיא חושבת שלה מותר להיות עצובה,  אבל לי לא. האמת היא שגם השירים העצובים חושבים ככה, כמו שאמרתי, רוב שירי האהבה העצובים הם על פרידות. למה אף אחד לא כותב שיר שמתאים לטמטום שלי?

לפני יומיים עידו אמר לי שאני מזכירה לו את השיר "עונות" של אביב גפן. במקרה זה אחד השירים האהובים עלי.חייכתי ואמרתי לו "באמת? זה השיר האהוב עלי!" ולא הספקתי לשאול אותו למה אני מזכירה לו את השיר הזה... בכלל, משפט מוזר, איך אפשר להזכיר שיר? אפשר לשמוע שיר ולהיזכר במישהו, אבל לראות מישהו ולהיזכר בשיר? מצחיק,  ונחמד...

לק, ולהזכיר לעידו שיר יפה.אלה דברים נחמדים שיש לי.

זה היה ברור שזה כבר יקרה מתישהו, שהפייסבוק יודיע לי עם הלב הקטן והאדום והמעצבן שלו, ש"יאיר איז נאו אין א רילאשינשיפ".

בגלל שעידו הזכיר לי את "עונות" חפשתי אותו ביוטיוב, הקשבתי לו פעם וחצי בערך, בעבר הוא גרם לי לחשוב על יאיר, גם עכשיו בעצם, אבל זה טפשי. לשיר הזה יש סוף טוב.

בצד הייתה רשימה של שירים אחרים של אביב גפן, כן, בדיוק מה שאני צריכה.שלום עצב, מצטערת אורח נכבד, כמעט שכחתי ממך לשעה, רוצה להתכבד בשיר דכאוני של אביב גפן? בבקשה בבקשה... אני מרגישה כמו ילדה מתלהבת בכתה ח'. זה בטח מה שהחברים שלי היו אומרים אם הם היו רואים אותי עכשיו. שומעת שירים של אביב גפן וחושבת על יאיר. הו הו,כמה מסכנה אני...

כוסאמק!!!!!!!! כוסאמק בסדר?!!!!??! אני בכתה ח', טוב? מבחינת המנטליות שלי אני בכתה ח',  וכתה ח' הייתה הכי טובה. ואני לא אפסיק להגיד את זה. אז יאיר אהב אותי. היינו כמו רומיאו ויוליה.

מי זו הבלונדינת המטומטמת הזו שהוא חבר שלה עכשיו? טוב,  האמת שהיא נראת די חמודה,

אבל תראה אותנו, במבט ובמגע... יש לנו אותן ציפיות, ואותה שבירה באטמוספרה של המציאות,ומה אתה אומר על הלק שלי? אתה תמיד שם לב לפרטים הקטנים שבי... מה ביניכם? הצגה גדולה? עכשיו תצאו לשתות וכולם יראו שליאיר יש חברה בלונדינית נותנת.

ותגיד לי, תגיד לי, שאתה לא מתגעגע... לאמת.

אבל מי יאמין לי עכשיו? בטח שלא שירי, ועידו יגיד שעבר הזמן.

אולי אם הייתי מספרת לערס צעצוע הוא היה מבין...

הייתה לנו את כל חצי השנה האחרונה.הייתה לנו חצי שנה שלמה לחזור למה שהיינו. רק אני והוא בצוות,אס אמ אסים, וטלפונים. אפילו קניות... אני כל כך דפוקה. למה אני כמו פסל מקרח? או בעצם מריונטה על חוטים, אז לאן לזוז עכשיו? איך ? איך להתקרב? הייתי מורחת לק אדום עד שנמאס לי, פעם אחת לק שחור, ופעם אחת הוא ביקש ממני משהו ותוך כדי החזיק את הטבעת השחורה הגדולה שעל האצבע שלי. והסתכל עלי במבט הממיס שלו, ועוד שניה התנפל עלי ונישק אותי בלי לנשום.  רגע עצב, למה אתה מפריע עכשיו? זה זכרון יפה,בסדר, אני יודעת שהוא כבר לא רלוונטי...

לק אדום זה נחמד.