יהודה (לכבודו של יהודה ארדיטי)

לו יכולתי לסנן בריאה מחדש,

מפריד סל תפל ועיקר.

לרפא עזובה, כחוליו מקודש.

יהודה איש קריות, משסה במדבר,

קח את נפשי, בערוב נשמתך,

לרפא היותך כמלאך.

בזקוף קומתך לוחם כארי,

נפש זכה, קרועה, במקומך.

יכולת לקחת אבחת חרבך,

לנצור זעפת נכאים.

ספגת, כרוח, כאבם בלבך.

בחרת לשלול, מכאובי אחרים,

יהודה כאחד האדם בדרכו,

לו הייתי פוסק כשלמה.

יגעתי, חשבתי, כנביא בעירו,

בפקודת אלוהי מלאכים, מקומו.

איש קריות, הלום דעת ודמע,

תמיר בידע כפיו, לזכות.

לשאוף, לשטוף, להלל כתב ושמע,

ידע, לפעמים, גם למחות.

כך יהודה, יקר בדרכו,

בפתחו נשלפו מקורות.

אווירת יצירה בשולחו,

באומרו מילים יקרות.