קשה...

כולי קיווצים,אחוז פלצות

בהקיץ ושינה,חולם כאב

זו לא אותה המדינה

היא שינתה פניה,כמהת ישועות.

נסיתי להרהר,למה כיצד

הן הלכתי אחריה בצעירותה

מחכה להזדקן עם אחת ויחידה

לא מפולגת,לא מיוסרת.

אותה אדמה שרגביה חמלה

אוספת אליה,את הנופלים בשמה

מזילה דמעה,מנגבת פניהם

מה רבים נוספו בדמי חייהם.

בנגיעת כנף מלאך,מקיץ 

"אל דאגה" מנחם,מלטף

זו תמצית חיינו,מני אז

בדמייך חיי,זה סוד קיומנו.

לזכר חברי נערותי וילדותי הי"ד,שודאי שואלים כמוני למה וכיצד?