חורף - לבמת הדיון שהעלתה גלי

חוֹרֶף

הוא לבש את בִּגְדוֹ הֶאָפוֹר וּבָא אלי

נטל את ידי בידו

והוביל אותי דרך מראות נפלאים.

מהופנטת נעצתי בו מבט

וַעֲדַיִן לא למדתי לראות.

בשרביט קסמים נגע בִּקְצֶה השמים

והדליק לי שקיעה נמוכה ואדומה כַּדָּם,

אחר כך נשׂא אותי אל שׂדות רחוקים

שם קָמָה בִּצְבְּצָה בירוק

בֵּיְנוֹת תְּלָמִים חומים.

את הרוח הוא הִנְשִיב לי בחוזקה –

קחי אותי איתך, אמרתי לה, לרוח הצפון הקרה.

היא נשאה אותי אל קצווי השמיים

שם הביאה אלי עננים ששינו צורתם,

הם היו כלבים נובחים וילדים צוהלים

היה שם שד שרכב על דרקון יורק אש,

אִשוֹ פלחה את השמים.

רעם התגלגל,

הגשם צחק וירד במטחים כבדים

כמה נפלא.

יצאתי במחול בתוך שלוליות המים

שנקוו לרגלי,

הייתי שוב ילדה קטנה.

שב החורף, נטל את ידי

והוביל אותי אל הים –

שם הרוח הזועף הכה בַּגָּלִים

הם נישׂאו מעלי גבוהים ומאיימים

קצף לבן ניתז...

טעמתי מליחותו והיא מתקה לי.

נגע החורף בשרביטו והים שינה צבעיו

לרגע היו המים אפלים, השחור עלה מתהומות

ואז שב הירוק ועלה וטורקיז בצבץ בין גליו

כל הכחולים שיצר אלוהים היו שם,

כל כך חמים היו הכחולים האלה –

אז למה אומרים שכחול הוא צבע קר.

בשתי ידי אספתי צבעיו של הים

הנחתי אותם על בד מתוח

וציירתי אותו,

אחר כך נתתי אותו לחברה אהובה

שתשׂים אותו מולה בחדרה

והוא יהיה גם שלה.

אני מאוהבת – אמרתי לחורף,

עצמתי עיני ובכל רמ"ח אברי התמסרתי לו

צעקתי באושר אל מול הגלים

אני חיה!

והם נשאו קריאתי אל מעבר לאופק