בָּעֲלָטָה

את תוהה מה רבים כל כך המתים במלחמות של מכורתנו ומה מתוקה הנונשלטיות הזאת. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה. אנחנו חיים במציאות בלתי אפשרית למרבה הצער.

השיר עוסק במפגש בין תשוקה אינטימית ובין זיכרון הכאב והמוות. ברגעים של אינטימיות פיזית, מתפרצים פתאום שמות המתים והתודעה הקולקטיבית של אובדן, ומטילים צל על הרגע.

גם באינטימיות הכי פרטית, הכאב הלאומי והאישי חודר – זיכרון המוות והאובדן אינו מרפה, ומעמת אותנו עם שבריריות החיים והאשליה.

שיר עוצמתי ונוקב כתבת רבקה יקרה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

דוקא בעת רוך האהבה -

באה ועלתה  ,  הרעה

מתים וחיים

תעלסים

מביאים ילדים 

בחושך שם בקבר 

יש הרבה מתים 

התשוקה מבטאת את הויטאליות. זו החיות שבה הגוף פעיל וגם עולם הרגש. ובאחת...

מצמרר לגעת בנושא זה באופן הזה...

לא הבנתי את השיר למרות השכלתי בספרות

 ואם מותר להעיר לא כותבים גופיהם אלא גופם.

.

אויי זה טוב. 

גופם = הגוף שלהם (אִם אַת מכירה אנשים רבים שיש לכולם

רק גוף אחד במשותף, ספרי לי.)

גופיהם = הגופים שלהם.

אגב: 

תודה על המאמץ לקרוא ולהבין, אסנת. לילה טוב. 

רבקה

---

וגם לא שמותיהם אלא שמותם.לא ברור לי למה לא מעירים כאן על שגיאות

.

שוב, אותה "פנינה" .

שמותיהם = השמות שלהם. 

שמם = השם שלהם (בד"כ, שם-משפחה, או כד'). 

הנה, הערתי לך על שגיאותייך.  :))

שוב: לילה טוב, אסנת. 

רבקה

---

.

צהריים טובים של שבת מיטיבה, אסנת. 

אני חייבת לך הסבר - והתנצלוּת: 

שעת לילה מאוחרת, אני בודקת אִם קראו+הגיבו לי לפוסט,

והנה, שתי תגובות ממך, אחת אחרי השנייה, כל אחת עִם תיקון 

והשנייה עִם הערה. התעצבנתי. כן. 

אין לי מושג אִם אַת נוהגת לקרוא פוסטים אצלי. מה שאני יודעת

הוא שאת לא מגיבה להם. והנה, לכאורה, פתאום יש לך סיבה 

להגיב לי: מצאת שגיאות. כך הרגשתי בלילה. ולכן, הגבתי לך

בתוקפנוּת, האמת. ובטפשוּת, ברור: לא הצלחתי לחשוב

בבהירוּת, ולהתאפק. 

אנא, קבלי אֶת סליחתי הכֵּנָה. 

ולתיקונייך: 

כשמדברים-כותבים בפָּתוֹס, אכן, נוהגים לומר-לכתוב "גופם"

ו-"שמותם" . 

בחיי היום-יום, ו/או בלי פָּתוֹס, אומרים-כותבים, למשל: 

רשימת שמותיהם של התלמידים;

או, במקרה הריגה/מוות בשדות הקרב: גופותיהם (ריבוי של

גופוֹת).  

במיקרו-טקסט שלי נמנעתי מהפָּתוֹס - ומהגופוֹת. 

שוב: אנא סליחתך על תגובותיי התוקפניות, אסנת,

תודה רבה וכנה על המאמץ להבין אֶת דבריי,

והמשך שבת נעימה ומיטיבה. 

רבקה

---

רבקה גם בריבוי אומרים גופם ושמותם

.

ברשותך, אסנת, כפי שכתבתי לך בתגובה לעיל: 

כותבים "גופם" ו"שמותם" כשמדברים וכותבים בפָּתוֹס

(ז"א: ברגשנוּת + במטרה לעורר אֶת רגשוֹת הקהל או

הקוראים). 

אני מקווה שהסברתי אֶת דבריי. תודה שוב. 

רבקה

---

איזהו הכתר החובק את ראש ההתפעלות מהרטט והארוטיקה הבלתי נשלטת????

קטנו המילים. התעצמו היוצרים. וונדרפול!

אהבה ומציאות

לסבר את הבנתך.אני לא מגיבה כמעט לאף אחד הסיבה שאני לא נכנסת לאתר.עייפה משנים שח פעילות.כבר 18 שנה באתר.

.

הוֹ.

18 שנים. 

הרבה שינויים במהלכן. 

אני כבר לא זוכרת ממתי אני כאן. 

בכל אופן: אישית, כשאני מקבלת תגובה לעניין (ז"א: כשברור

לי שמי שהגיב קרא אֶת מה שכתבתי), אני קוראת ומגיבה 

לו-לה-להם-להן. 

כפי שאת יודעת, ברשת יש  ה-מ-ו-ן  אתרֵי כתיבה. 

בכל אתר כזה יש קבוצות של חברים. הם מגיבים ביניהם. 

זה אומר שאִם אַת בקבוצה, או בקבוצות, יהיו תגובות 

הדדיוֹת ביניכם.

כאן מדובר בקבוצה אַחַת, גם ברשת, אבל: בנפרד, כי זֶה 

האתר הפרטי של גלי (גלי צבי-ויס).

הכללים, מבחינתי - וכנראה: מבחינתם של חברים-משתתפים

נוספים, - הם אותם הכללים: התגובות הן הדדיוֹת. 

חִשבי על כך. אולי כדאי לך, למרות העייפוּת. 

המשך שבת רגועה ומיטיבה ורק טוב, אסנת. 

רבקה

---

.

עוד משהו (כן, אני מנסה לשכנע אותך שרצוי לך וכדאי לך

לקרוא ולהגיב כאן, באתר - לי, לפחות <נא לחייך>): 

ברור ש- X מעדיף אֶת טולסטוי, Y מעדיף אֶת דוסטויבסקי, 

ו-Z לא אוהב אֶת אף אחד מהם. 

השאלה היא - האִם, בכל זאת, הם רוצים שיקראו ויגיבו להם? 

התשובה שֶׁלִּי, בכל מקרה: אני כֵּן רוצה שיקראו ויגיבו לִי.

ואני נוהגת בהתאם. 

מה קורה בהמשך - אַת כבר יודעת: 

כפי שאמרתי-כתבתי לך לפחוֹת פעם אחת, 

אני קוראת ומגיבה לכל אלה שקוראים ומגיבים לִי.

נדמה לי שלרוב, כך נוהגים גם החברים-המשתתפים באתר.

עד כאן, אסנת. (כבר השתעממת ממני, מסכנה ...)

רק טוב!

רבקה

---