מִינוּאֵט

הָבָה לֹא נְבַזְבֵּז עָצמְנוּ לָדַעַת בְּלִטּוּף עַצְמִי מֵפָרֶךְ.

בַּיָּמִים טְרוּפִים שֶׁל טֶרֶם עֶדנַת סַעַר –

יֵשׁ לָלֶכֶת קַשּׂוּב, חֲרִישִׁי וְזוֹכֵר:

לְמַרְאוֹת, לַקּוֹלוֹת שֶׁבָּסַךְ יָעַבֹרוּ – אֵין שׁוֹנֶה, אֵין חוֹזֵר.

לֹא בְּהוֹלם הַזְּמַן הַשּׁוֹעֵט בְּנוֹ פֶּרֶא,

מַרְקִיד תַעתוּעַיו הַקסוּמִים עַל כִּנּוֹר,

בְּתוֹךְ שַׁחַר סְחַרְחַר צִבְעוֹנִי לְתִפְאֶרֶת-

נִקוֶּה אֶל חֵיק הָעֶדְנָה הָרָטוֹב.

הוֹ אֵלִי הַשִּׁכּוֹר הַטּוֹרֵף פֶּה קלָפַיים,

הַמְּחַבֵּר רְגָעִים בִּתְזָזִית מְשֻׁנֶּה,

אֵיךְ נַחֲלוֹם אוֹבְדִים בֵּן חֶסֶד לְיַיִן-

וְלִבֵּנּוּ עֵרוֹם כְּמוֹ שֶׂה לְעוֹלָה?

כִּי לִבֵּנוּ אֵלִי עוֹד גּוֹדֶשׁ בְּנוֹ קֶצֶב,

וּמֵרִיץ עַל קַבִּים אֶת חָיִינוּ לִמְרוֹד!

כִּי לָעַד הָעֶרְגָּה אֶת חַיֵּינוּ נוֹטֶלֶת,

לְהוֹלִיךְ יָד בְּיָד אֶת יַמֶינוּ לַאוֹר...