בְּבוֹא אַפְּרִיל

נסים פרנקו

בָּאתִי, וְקוֹרְאִים לִי אַפְּרִיל

אֲנִי פּוֹתֵחַ שַׁעַר לָאָבִיב

הִשְׁאַרְתִּי מֵאָחוֹר אֶת הַמְּעִיל

וְעַל פָּנַי חִיּוּךְ חָבִיב

לְאַחַר הַסְּחַרְחֶרֶת בָּרוּחוֹת

וְכָל הַמְּעַרְבּוֹלוֹת בַּמַּיִם

הֵבֵאתִי עִמִּי רַק שָׁעוֹת נוֹחוֹת

עֲרָבִים נָאִים וּתְכוֹל שָׁמַיִם

אֲנִי אָמוּר לְקָרֵב לְבָבוֹת

כִּי זֶה הַזְּמַן לְהַחְצִין רְגָשׁוֹת

אֵשׁ אַהֲבָה לֹא נִתַּן לְכַּבּוֹת

וְזוֹ הָעֵת אֶת הָעוֹנֶג לִמְשׁוֹת

הַקַּיִץ כְּבָר מֵאִיץ בִּי לָלֶכֶת

כְּדֵי לִקְרוֹא לְכֻלְּכֶם אֶל הַחוֹף

כִּי עוֹנָתִי כֹּה מְעַט נִמְשֶׁכֶת

הִנֵּה עוֹד פְּרִיחָה וּכְבָר, בָּא הַסּוֹף!

יֵשׁ בִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין בְּכוּלָם

גַּם עֹנֶג פִּרְאִי וְגַם אַכְזָבוֹת

הַיֹּפִי שֶׁלִּי כּוֹבֵשׁ בָּעוֹלָם

אַפְּרִיל הוּא

תְּחִילַתָן שֶׁל אַהֲבוֹת.