פוסטים

חייל בודד

זה דיי עצוב למען האמת.
כשאתה חייל בודד, כולם שם בשביל לעזור לך. 
אתה תואר- חייל בודד.
אנשים זרים, שאתה לא מכיר, מזמינים אותך אליהם הביתה, רק שתתארח, שרק תוכל להרגיש בבית ושהם יוכלו לתת ולו מעט ממה שיש להם בשבילך, בשביל התואר.
יש לך גב של אנשים שיהיו שם בשבילך בשנייה שתיפול, ורק ייתנו מעצמם וייתנו כי יודעים שקשה לך.
כי אתה צעיר והמשפחה לא תומכת, ולחברים אין את האפשרות לתמוך.
וכל הזמן מדברים עליכם, על החיילים הבודדים, על התרומה שלכם למדינה שנראית כל כך הגיונית.
כי אם כולם נותנים מעצמם, למה שאני לא אתן? 
ואז אתה משתחרר.
ואתה כבר לא חייל בודד, אתה אזרח.
ופתאום, אתה רק עוד אזרח רגיל שמנסה לשרוד במדינה הזו. 
שעובד וקורע את התחת ימים ולילות בשביל שיהיה לו את המקום הזה לישון בו בלילה.
אתה רק עוד אזרח שמשלם שכר דירה ומשלם חשמל ומים וחשבונות. 
אזרח מן המניין.
וכולם כבר שכחו ממך, כי אתה כבר לא חייל בודד.
הם לא מבינים שאתה עדיין לבד.
אתה עדיין צעיר, כל כך קטן בעולם עצום
תקוע במקום ולא יכול להתקדם או לחסוך, וחושב בקנאות על כל שקל שהוא מוציא מהכיס
פשוט כי מי יודע איפה יהיה מחר.
הם לא מבינים שהתחושה של בית שכל כך חסרה לך
נעלמה. והיא לא תשוב, לפחות לא בקרוב.

תגובות