שיר פרידה

שיר פרידה/ גלי ד.

תחושות של עצב אינן מוכרות לי.

אבל הן כאן.

כשיש מבט בעיניים שאומר הרבה כל כך

ושתיקה שצורחת מילים

הלב כואב והחיים ממשיכים.

יש החלטות נכונות

גם אם הן מפחידות

וחד צדדיות

והקירות שסוגרים מכל הצדדים

מזכירים לך שגם את צריכה לחיות

איך דמעה אחת שזולגת

מחזיקה בה שנים של זיכרונות

ולפתע את מרגישה שכנראה את חשובה

אולי זה בכלל לא חד צדדי

אולי זו חברות כזו מהנפש

שיום בהיר אחד היא פשוט נגמרת

אבל מה עושים כשרוצים לשתף

ומחפשים למי לבכות?

איפה עכשיו יושבים כשצריך דקה לנשום?

ומי יכיל את התסכול

או את העצב שמורגש בכל הגוף

או את הלבד שצץ פתאום

כשמתחת לפני השטח יש מציאות מפחידה

שמחכה

אבל זה העצב שלא מוכר לי

והופך להיות חברי הטוב

מדלג מעל המחסומים שבניתי

ומרשה לי להרגיש

להזדהות

להיות עצובה

להיות בוכייה

כי כשזה סוף

כשזו פרידה

פשוט לא היה מספיק זמן.

פשוט לא היה מספיק זמן.