כְּמוֹ סַרְטָן

כְּמוֹ סַרְטָן

מַה שֶׁנּוֹתַר עַכְשָׁו: לִישֹׁן, לַחְלֹם, לְהִתְמַסֵּר לַקֶּשֶׁב,

לִקְלֹט אֶת הַשְּׁתִיקוֹת הַנִּבְרָאוֹת בַּפִּקָּחוֹן מוּזָר.

הַחֹרֶף בָּא רָטֹב לִכְאֹב, הַזְּמַן עָצַר מִלֶּכֶת,

שְׂפָתַי הַעֶרוֹמוֹת נוֹשְׁקוֹת אֶת הַמַּרְאָה.

כֵּן בָּרַעַשׁ !

כְּשֶׁצָּהַלְתְּ הַהֲמוֹנִים אֶל תּוֹךְ קְרָבַי פּוֹלֶשֶׁת –

אֲנִי אוֹהֵב נְשׁוֹת זָרִים כֵּפַת צְרוּרָה שֶׁל מֶרִי חַי.

וְאַתְּ תָּשׁוּבִי אָז אֵלַי, אוּלַי, פְּרוּעַת בֶּגֶד– מֵעוּפֶרֶת,

לָבוֹא אֶל בֵּן שְׂפָתַי כְּכּוֹס שֶׁל יֵגוֹנִים.

סָפוּן בָּעֲרָבִים שֶׁל נְגוֹהוֹת שַׁלֶּכֶת,

מֵגִיר מִכּוֹס אֶל כּוֹס – דְּמָעוֹת שֶׁל חֵשֶׁק לַח.

לֹא אוּרִים תֻּמִּים – רַק לָהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת,

רַק שִׁיר עִקֵּשׁ וּמְיֻתַּם – כְּמוֹ סַרְטָן.