דוֹן חוּאַן

דוֹן חוּאַן

קַדֵּשׁ לֵילוֹתֵיךָ בְּמֶתֶק שִׁירִים,

רֵסִסֵי הָגוּתְךָ נִּמְזָגִים כְּקֶּסֶם.

זְעַק תְּפִלָּה מְעוֹרֶרֶת יְצָרִים,

בְּרֹאשׁ חוּצוֹת דַּע כָּל בְּתוּלָה סוֹרֶרֶת.

אַלְמוֹגִּים בִּשְׂעָרְךָ, יָדְךָ כִּנְחֻשְׁתִּיִּים,

חוֹקְרוֹת חוֹפְנוֹת אֶת הַנִּתָּן לַחְמֹד,

זָמֶר אֶת הַנִּגּוּן בְּעֶצֶב שְׁנַיִם שְׁנַיִם,

נַשֵּׁק לָרוּחַ שֶׁאֵין אִיְּתָה סְלִיחָה.

וּבְּשִׁמָמוֹן שֶׁל עֶרֶב לֹא מֵנוּחַם,

עִם שַלַל חָסַר פֶשֶר וְסָחלַבִים,

מֶנֶה אֶת הַבִּיזָּה שֶׁאֵין לָהּ צֶבַע:

כְּיָד הַחוֹרֶטֶת עַל קִיר-

כִּקְלָלָה.