סוֹף הַעוֹלָם

גַּם הַּשִׁיר הַּזֶה כְּמוֹ קָמֵל לְאִיטוֹ

מֵטִיח רֹאשׁוֹ, בְּקִיר הַּחַיִים.

עַד זוֹב דָם עַד קוֹלוֹ נָדָם

וּבַמִרְדַף אַחַר הַּכְּלוּם, גַּם אִם יֵש תַּשְׁלוּם,

מַלְאָךְ הַּמָוֶות מְחַכֶּה…

וְיֵשׁ מִי שֶׁדוֹבֵר בִּשְׁמוֹ,

וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּתַר דָמוֹ...

וְהַחַיִים חַיִים וְהַגַלְגַל מִסְתוֹבֵב,

וְהַמֵתִים, מֵתִים וְלַמֵתִים לֹא כּוֹאֵב.

וּכְּשֶׁהַכּוֹל מִסָבִיב מְדָמֵם וְעָשֵן,

וּכְּמוֹ נִרְדַם אֶלוֹהִים עַל מִשְׁמַרְתוֹ הוּא יָשֵן

וְדִמְעוֹת הַּדָם צוֹרְבוֹת בַּבָּשָׂר הַקָרוּע…

וְהַסוֹף יָדוּע, מְרֹאשׁ יָדוּע.

וְאִֵין עוֹצֵר וְאֵין מוֹנֵע,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין שׁוֹמֵע ,

מָשָׁל, קוֹפִים הָיוּ כּוּלָם!

סוֹף הַּעוֹלָם, סוף הַּעוֹלָם…