יצירות אחרונות
הַגָּלִיל עַכְשָׁו דָּלִיל🌹🌹🌹 (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -17/05/2024 04:31
להאיר את העולם (1 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -16/05/2024 22:26
שיר השבוע - דמעת יחיד (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -16/05/2024 22:25
הלנצח נרדוף חרב (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -16/05/2024 15:00
וְהָאָרֶץ ... / מַאי 2024 / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -16/05/2024 14:12
מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַגַּלִּים (11 תגובות)
אביה /שירים -16/05/2024 12:34
אדמה רווית דם (15 תגובות)
מרים מעטו /שירים -16/05/2024 10:57
"סמדר אביעז שלו כותבת שנים באתר שלנו. (14 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -16/05/2024 08:52
סיפורים
מנוחה
׳׳ ׳•׳—׳”.doc
רוח צפונית עוררה מתרדמתן את גלגלות התרנים ואלה צלצלו יחדיו כמאות פעמונים.נילי החלה לנוע בשובבות שמאלה וימינה,מנסה לשווא להשתחרר מכבלי הרתיקה.מידי פעם נחבטה קלות בסירה שלידה וכך התעוררתי משנתי. בתור ספינה היא היתה כישלון,לעיתים מכאיב.התורן הקצרצר חשף פה ושם צלקות אפורות,מעשה מלח הים והלחות.גם שני המפרשים ראו ימים טובים יותר בטרם הצהיבו.אך מעל לכול בלטה מצוקתם של חלקי העץ.הלזבזת הסדוקה שבשולי הדפנות הזכירה לי פה דל שיניים שכן חסרו לה קטעים שנרקבו ונשטפו לים.תאי העץ יבשו ונסדקו כמו הציוד בתוכם ובתחתית הספינה דבק "זקן" של אצות וצדפות.שעתה הגדולה היתה בהיותנו בלב ים כשהרמקולים משמיעים קצפת אריות .מוצארט, ורדי,פוצ'יני .ברגעים כאלה לא ניתן היה להתחרות בנילי.כאן המקום להישבע ששום מוזיקה אחרת מלבד אריות לא מתאימה לשייט. עתה היא חופשית מחליקה בתוך הלגונה,תוך שהיא משמיעה אותו רשרוש ששבה את ליבי עוד בילדות.כל שעשיתי בים מאז ומתמיד נולד מן הרשרוש של סירה שטה. היא עגונה עתה בפתח הנחל האדמדם ובעודי מתרחק ממנה בבוצית הקטנה אני עדיין שומע ממנה צלילי "בללה פיליה דל אמורה" שמתרחקים וגוועים לאיטם. האף מתמלא ניחוחות מוכרים של עצי יער ומדורות .השמש שקעה ובצריף של פפה רוקדים זוגות לאור עששיות נפט צבעוניות אותו ריקוד מונוטוני מוזר,מין שעטנז של טנגו ומנואט ואולי משהו ממורשת בני האינקה.אחרי ריקוד או שניים וכמה לגימות משקה מתוק אגיע שוב לבקתה של חואנה שנימוסי ואולי גם שפע המתנות הקטנות המיסו ליבה.כך או כך היא בחרה ב"גרינגו-דה-חרוסלן",הנוכרי מירושלים,להיות לאהובה הרשמי ואביה ה"כומר" הזמינני לפיאסטות בפומביות מופגנת. אם לא אירדם בטרם עת אשמע אותה לוחשת "דולסה-דולסה" ."מתוק-מתוק",הייתי בטוח שהתכוונה אלי ונהניתי מכך.בבוקר אהיה מוקף בילדיה,שנראו כולם באותו גיל ואחלק להם מטבעות כסף.תהיתי מה אני עושה בין ילדים הנושאים מאצ'טה בידיהם דרך קבע ועלולים לשסף גרוני בכוונה או בטעות. שער שחור,עיניים יוקדות וחיוך מסתורי ולולא הצלב שבין שדיה יכולת לחשוב שלפניך תימניה. ידעתי שביקורי השבועי גורם לה נחת אך מעולם לא ביקשני לבוא לעיתים קרבות יותר.מעולם לא בקשה ממני דבר. נטלתי ממנה כמה פפאיות,מעט ירקות ועלי תה ריחני,ליטפתי קלות את לחייה ושבתי לבוצית ללא דברי פרדה.בשובי אל נילי מצאתי את המעגן רגוע,לבד מקולות שיר שהדהד מסירה רחוקה."פארא ביילר לה במבה סה נססיטה אונה פוקה דה גראסיה... יאריבה יאריבה.." תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |