בבר של האתמול / רונן

בבר של האתמול / רונן

יושב שותה לי על הבר

קצת אפלולי ומנוכר

שותה, הוזה קצת נכלולי

ואת שותה ממש מולי

על ראסטי נייל את מראה לי את קפריסין

ואת נהיית פתאום – נהיית כל כך אישית

מבוכה קצרה, נשימה, ואז כבר עוד דחיפה

וכך אל תוך הלילה את דוהרת לחיפה

כך את דוהרת כרכבת לילה לקהיר

אני בטוח שאת קולך אין שכן שלא מכיר

ואז כשקצות שדייך מצליפות לי בפנים

באוזני את מלחשת רק לא, רק לא בפנים

בשקט האפל  חנוקות צווחות וקולך ניחר

עד שלראשונה הלילה ממני זה ניגר

עוד לא הספקתי להתאושש וידי באזיקים

מרגיש איך שוב היאוש כובש את חלצי כרקיקים

שפתיים חמות כה רטובות – שיערך המלטף

ואני אזוק אליך שוכב לי כאן בכיף

את אולי רק נערה ללא שיער ערוה

אז איך פתאום צורבות אותי טיפות של שעוה

אני כאן רתוק, אסור, במצב כה מיואש

מה קורה לי כאן ? איך זה שאני נירגש ?

חלילנית אומן עם אצבעות של פסנתרנית

מה עשית חדש, איך אני זקוף שנית

אחד, שלוש ושבע... מי בכלל סופר

אני לא יכול יותר ושוב אני גומר

בתנועה איטית, כה חושנית, מסובבת את אגנך

מגישה  לי כמו לחטא שני פלחים של ישבנך

תאוותי חורכת בי, לא יכול יותר, את כבר מגזימה

כששוב שנינו כרוכים ללא התר בעוד חיבור זימה

איבדנו  זה לא כבר, בהתחלה, כל צלם אנושי

את כמו דיבוק, כמו מחלה כשאצלך הכל חופשי

אם ככה את, בלי מעצור, כשהכל זורם בתנועה כה חלקה

איך אפשר איתך ואיך זה יתכן, שאת מסרבת לנשיקה

שעות אסורות של תאוות ואנחנו מותשים

איך מחיה אחת של שני ראשים נותרנו שני גושים

באנונימיות גמורה נפרדנו כך, ללא מילה

מחר בבר עם זר אחר את בטח מתחילה

יושב שותה לי על הבר

קצת אפלולי ומנוכר

בין אדיו המפתים אני הוזה

ואולי רק סתם חולם

© כל הזכויות שמורות לרונן