חלום מאותיות – יצחק אביב

"הנשמה שלי מתפזרת בין הדמויות שבספריי," אומר יצחק אביב, עם צאת ספרו הרביעי "הבלש ומוכרת הפרחים" הוצאת ידיעות אחרונות. ד"ר יצחק אביב, הוא מודל. סיפור הצלחה לכל מי שמקנן בו חלום ואינו מעז להגשים: חלום הכתיבה. ספר רביעי ביד, חמישי כבר כתוב וד"ר יצחק אביב לא מפסיק לרגע. זה משהו שבוער בעצמותיו כבר שנים – אהבת הכתיבה. אותה חיבה-יתרה לספרים, שרכש עוד בהיותו ילד, כ"תולעת ספרים" של ממש. קורא וגומע את ויקטור הוגו, קארל מאי, ועוד אינספור סופרים מן הספרות הקלאסית בארץ ובחו"ל. ד"ר יצחק אביב, נולד וגדל בדרום תל-אביב בסמוך לרחוב הירקון. למד בבית-החינוך על-שם טשרניחובסקי, תיכון ז' ביפו ומשם – לצבא, אשר סלל את דרכו המקצועית עד היום. "את שירותי הצבאי, עשיתי בממר"ם – יחידת המחשב, שם ביליתי עשרים שנה בתפקידים שונים," מספר אביב. תוך כדי השירות הצבאי הממושך, הוא למד לתואר ראשון, שני ושלישי עד לסיום תפקידו הצבאי-כסגן אלוף אחראי על יחידת המחשוב בשטחים, בדרום לבנון. אך כל העת לא ויתר על חלום הכתיבה, או לפחות על המצאת הסיפורים: הוא סיפר אותם לילדיו לפני השינה, הוא דמיין אותם במהלך היום והם התרוצצו במוחו בין עבודה אחת לשנייה-אם רצה או לא רצה. לאחר שירותו הצבאי, עבד יצחק אביב בתעשייה ובסטרטאפים אחדים, עד להתמקדות בתחום האקדמי בעיקר. כיום הוא משמש כראש המחלקה להנדסת תוכנה, במכללה האקדמית-הנדסית בתל-אביב: מכללת "אפקה". את ההעזה הראשונה שלו בתחום הכתיבה, החל יצחק אביב בגיל 40, לאחר שחש שיממון אינטלקטואלי מסוים. בתחילה בכתיבה רק למגירה עד שהיה לו האומץ להתחיל לפרסם דברים ומאז הוא מפרסם רומן אחד כל שנה. הספר "הבלש ומוכרת הפרחים", הוא רומן קולח הנקרא בנשימה אחת, על בתיה מחדרה. בחורה בת 23 , אם למאיה הקטנה והיא אישה עגונה. סיפורה הוא סיפור של חיפוש אהבה, רצון להגשמה עצמית ומשפחתיות. אבל לבתיה אהבה אחת, אהבת ילדות-אהבתה לליאור "רק איתו היא גומרת, רק איתו היא נהנית. אחרת איך אפשר להסביר את ההתכווצויות האלה שהיא מרגישה שם למטה-כמו דג שמשו אותו מהמים." בד בבד, היא נסחפת לרומן עם גבר נשוי, עד אשר הפלונטר נפתר בסוף מפתיע שמלמד כי לכולנו יש סודות ושקרים. הספר משלב הרבה תיאורי-מין ישירים שאינם מותירים הרבה מקום לדמיון. הספר הראשון נקרא: "הסכם עריכה" – רומן בין סופר מתחיל לעורכת, בשילוב הסיפורים שהוא מביא לה לעריכה-ספרותית. ספר שני – "רצח בפרק 13", הוא רומן בלשי קלאסי המספר על רצח של עורך-דין עשיר כשלכל אחד מהסובבים אותו יש סיבה לרצוח אותו. אך מסתבר שכדי לרצוח צריך קצת יותר. "ערמונים" – הוא ספרו השלישי של יצחק אביב, המתאר חברותם של כמה גברים חולי סרטן הערמונית. הם מתלכדים סביב ההתמודדות עם המחלה, יוצרים תקווה חדשה לצד תיאור כאבו של גיבור הספר, היוצא לבסוף בדרך חדשה: לימודים שתמיד רצה ללמוד ואהבת אישה מרעננת. ועתה לאחר "הבלש ומוכרת הספרים", נצפה לספר בלשי קלאסי, מותח וסוחף. בראיון מיוחד לאתר "דרך המילים", מספר ד"ר יצחק אביב על דרך עבודת הכתיבה שלו – -באיזה אופן אתה בונה את הדמויות בספריך? דרך "תעודת זהות" מסודרת או שאתה חש אותן? -אני חש את הדמויות שלי כשההשראה להן היא דמיון רב ומה שאני סופג ורואה. מנסה ליצור את העלילה מבלי להכניס את עצמי יותר מדי, אם כי הנשמה שלי מפוזרת בין כל הדמויות שבספריי. בספר "ערמונים" אני קצת מיכאל, יש אותי גם בדמויות של אריה אופיר ומיכאל שוחט. -איך אתה בוחר את שמות הגיבורים? -שמות זו תמיד בעיה, מבחינתי בעיקר לאחר הספר הראשון. יש כמובן כאלה שחביבים עלי במיוחד, אבל מעניין כי לאחר הכתיבה הרבה מהסובבים אותי חושבים שכתבתי עליהם. -מנין הרעיון לספר כולו ואיך אתה בונה את העלילה? -בדרך-כלל, יש לי רעיון לספר כשכל העלילה כולל הדמויות, כבר אצלי בראש מן ההתחלה. כך היה ב"רצח בפרק 13", לדוגמה. אבל לעתים, אני כותב ספר ולא יודע את המשכו. בשלב זה אני בונה תרשים כלשהו, אחרי 20-30 עמודים של כתיבה. אני חושב שהדרך הראשונה טובה יותר. -מהו המש"כ שלך: מקום הכתיבה, שעת הכתיבה וכלי הכתיבה? -יש לי פינה בבית, בה אני כותב בין השעות 8 ל-10 בלילה (שהן שעות הריכוז הטובות שלי) וכמובן- משתמש רק במחשב. -האם קיימת איזו אמירה בספריך, איזשהו ערך מוסף שאתה מעוניין להעביר לקוראיך? -לא חושב. אני לא מתעסק עם אמירה או ז'אנר כלשהו, אני רוצה להתנסות בכול. לא רוצה לתת משמעות כוללת אלא רק משמעות ברמת הפרט. כמו כן, בספריי גם אין "רעים" או "טובים". -ובכל זאת, מהם מאפייני הכתיבה שמייחדים אותך מאחרים? -הייתי אומר, כתיבה אסוציאטיבית קצת רוחבית, סיפורים שמשתלבים האחד בשני. -האם יש לך סגנון כתיבה מאפיין, מן הפן המילולי? -אולי מעט משפטים ארוכים. אם כי אני משתדל להיות קריא, קליט ושוטף, מודה שזה לא בא לי בטבעיות, כיון שאני חושב מסובך. ובכל זאת, אני מנסה לפשט את הדברים כך שהקורא לא יתענה. -האם תוכל לספר לנו, אילו ספרים אתה עצמך אוהב לקרוא עתה – בבגרותך? ככלל, אני אוהב לקרוא רומנים טובים. לאחרונה קראתי את הספר: "אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות," משל סופרת ספרדיה בשם: לוסיה אצ'וריה. אהבתי את הנועזות שלה, והפרובוקטיביות שבספר. היא מדברת בלי חשבון על המועקות של בני-אדם כשבסוף המשפחתיות מנצחת בעת שהאחיות שלה עומדות לימינה בעת צרה. -אילו טיפים תוכל לתת לכותבים באתר שלנו? -א-שיכתבו תמיד את מה שהם באמת רוצים לכתוב, לא כדי למצוא חן בעיני אחרים. ב-שיכתבו הרבה באינטרנט ויקבלו פידבקים מכותבים אחרים. זה פותח פתח חשוב, אפשרויות לפרסום חומרים משלהם, גם אם לא יגיעו למדיה המודפסת. ג-ואחרון אבל חשוב ביותר: לא להתייאש! התחרות היום מאד גדולה, כמספר הכותבים כך מספר הקוראים. אין זה אומר דבר עליכם ככותבים.