זִכָּרוֹן/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                 

זִכָּרוֹן/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

זִכְרוֹנוֹת צְרוּבִים בְּלִבִּי,

מַזְכִּירִים לִי גַּעְגּוּעַ.

עָרְגָה מְקוֹנֶנֶת בְּתוֹכִי,

 לַחְשֹׂף אֶת הַבִּלְתִּי יָדוּעַ.

כִּסּוּף חָבוּי בְּתוֹכִי ,

מִסְפָּר לִי גַּעְגּוּעַ יָשָׁן.

עוֹלֶה בִּי וְצָף,

מַחְזִיר אוֹתִי בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן.

הַפְלָגָתִי הָזִיתִי הַיּוֹם,

לִימֵי תֹּם וּתְמִימוּת נְעִימִים.

בָּהֶם אָהַבְתִּי לִרְשֹׁם,

זִכְרוֹנוֹת לְיָמִים אֲחֵרִים.

זִכָּרוֹן שֶׁנִּצְרַב לֹא נִשְׁכַּח,

מִלָּה חֲקוּקָה לֹא נִמְחֶקֶת.

כַּאֲשֶׁר חָשׁ גַּעְגּוּעַ עָמֹק,

מְעַלְעֵל בָּאַלְבּוֹם שֶׁנּוֹתָר לְמַזְכֶּרֶת.

מַבִּיט בִּפְנִים שֶׁאֵינָם

 שֶׁל גִּבּוֹרֵי יַלְדוֹתִי הַמֻּקְדֶּמֶת.

נִזְכַּר מַבָּט שֶׁקָּפָא,

וּמֵעֵינֵי הַדִּמְעָה נוֹשֶׁרֶת.