בארץ המוקשים

בארץ המוקשים

אין יותר חיילים, טנקים כבר לא נעים בצירים

רק בתי הארחה מפוזרים בין השדות

ואנחנו נוסעים על הכביש הריק

שוליים צהובים, פס לבן מקווקוו

ברחנו לכאן ליומיים, אחר כך נראה אמרנו

חשבנו שזה יציל אותנו מעצמנו

עד הפעם הבאה, הרי תמיד נשברים בסוף

כל הדרך הקשבנו לזמר ששר בעברית

זה לא טקסס כאן, רצינו לזכור שאנחנו קרובים עדיין

בין שלטים לא מוכרים לקרבות אבודים

מביט מהמראה, לראות את הקניונים ופונדקי הדרכים

שהחליפו את המפעלים הישנים

וחקלאים עם טרקטור חוצים את הכביש לאט

חמש דקות אנחנו כאן, ואני חושב על סיפור של שנים

בארץ המוקשים אין יותר חיילים

מעבר לגבול כבר לא נשאר דבר לפחד ממנו

פעם היו כאן טנקים בתנועה, נשארו רק התמרורים

נסענו לכאן בשביל לשכוח

מאיפה זה התחיל, המקום הזה אליו אנחנו תמיד חוזרים

בקבוק יין מחכה לנו, אני חשבתי שאוכל לשכב במיטה

לא לחשוב על שום דבר, להתעורר בבוקר ואת תהיי לצידי

אבל המחשבות באות והולכות

מדמיין את האנשים יוצאים בערב למרפסת, עם סיגריה ובקבוקים

זה לא טקסס כאן, אנחנו רוצים להרגיש קרובים

בארץ המוקשים, אין יותר חיילים

הגבול רחוק

לא נשאר דבר לפחד ממנו

אנחנו נכנסים, את יפה ועצובה

את יודעת, יש לנו סיכוי להינצל