לאחר המלחמה

אדם יקר,

שיר עז ומטלטל, שבו המלחמה אינה מסתיימת עם תום הקרבות, אלא ממשיכה להדהד בגופו ובנפשו של האדם המצולק. על רקע עליית הגג באמסטרדם, האינטימיות הופכת למרחב של ריפוי, נחמה וחזרה אל החיים. אהבתי במיוחד את הדימויים המשלבים בין הגוף לתפילה, בין התשוקה לקדושה, ובין הכאב להכרת התודה. השורה האחרונה, ״ואני – תודה״, מזקקת בעיניי את כמיהתו של הלוחם למצוא מחדש חסד, קרבה ושלווה בעולם שהותיר בו צלקות. שיר נועז, חושני ורב־רבדים, הנוגע במפגש המורכב שבין פצעי המלחמה לכוחה המרפא של האהבה. 

יום טוב ושקט