פני הדור כפני הכלב

מאת: גלית קקון (גוש קטיף) מעשה שהיה בשני שכנים שגרים בשכנות כבר הרבה שנים. השכנים לא מסתדרים לעיתים הם רבים, הטונים עולים לעיני העוברים ושבים. לשכנים יש ילדים כמו לכולם, ילדים שרוצים כלב או לצרוח בכל העולם. הלך לו זוג ראשון והביא כלב משובח, עם תעודות וחיסונים ויכולות...כל זה הובטח. הזוג השני הביא כלב משוגע העיקר שהילד ישתוק ואולי ירגע. אך אבוי הכלב מלא קרציות, נושך ונובח בימים וגם בלילות. הוא תוקף את השכנים וכלבם הוא נובח על כל העולם אך המשפחה בשלה, הכלב הוא טוב, זה השכנים וכלבם שלא מפסיקים לתקוף. והזוג הראשון שכלבם המאולף, מגן על הבית מכל אויב וגנב, שומר על ילדיהם ומתריע מסכנה גם כשקשה ומסוכן הוא קופץ מתוך שינה. מחליטים הם שכדי לשמור על השקט בשכונה הם ינטשו את הכלב בצפון אולי באיזו גינה. ובלבד שאיש בשכונה לא יחשוב אותם, לאלו שעושים את הבלגאן ומפריעים לשלוותם. והכלב הנאמן מביט במכונית המתרחקת, ולא מאמין שאותו זרקו בשם איזה שלום או שקט. וכך מבולבל ונפחד הוא עומד בקצה הכביש, ואינו מבין איך אנשיו עשו את המעשה המביש. ובעוד הוא מביט לעתיד לא ברור, ומלקק את פצעיו, הוא עוד שומע בראשו את נביחות הכלב של שכניו. ויודע שהכלב רק ימשיך לנשוך ולנבוח, ורואה איך משפחתו גם מהבית נאלצת לברוח. ומה יהיה בסוף, הוא לא יכול לשכוח, אבל הוא לא איכפת לו, הוא כבר אין לו כוח.