הגיגים

פינוי גוש קטיף וגירושנו מהבית האהוב, הביאו אותי לחשוב על תפקידנו היום, האם הוא חשוב? זה מעסיק אותי מאוד, הרי מה שקרה הוא לא לחינם כל הצער והסבל, יש פה שיעור וזה לא סתם. עלה במוחי הדימוי הבא: האם אנו נר או מדורה? האם אנו עלה נידף, או עץ עם עוצמה אדירה? אם אנו נר, יש עליו לשמור במקום סגור ומוגן- כדי שלא יכבה, שלא תהיה רוח – להגן כל הזמן. לא לפתוח חלון או דלת שלא נאבד שליטה, זה הרי נר קטן, יש לשמור ולשמר את השיטה. אבל אם אנו מדורה עם יכולת אדירה, מחממת, משמחת-למרחקים היא מאירה. הרי שיש להוסיף ענפים וזרדים כל הזמן, היא יכולה להכיל גזה גדול וגם עלה קטן. גם ענף ירוק אותה לא יצליח לקלקל, האש יציבה מספיק-אין סיבה להיבהל. אפשר להוסיף לה ענף אפילו שונה (או קיסם), שידעו כולם שאנו לא באנו הנה סתם. ננצל את המצב שעלינו נכפה, ולא נצנח, נגלה את כוחנו הפנימי נפרח ולא נצנח. לא לחינם אנו קרואים גן (של) אור, אנו נהיה הגן המחמם והמאיר בכל האזור. בתקווה שתהיה זו שנה טובה יותר ומוצלחת, ונראה בעתידנו המשותף רק ברכה ונחת.