תודה

שכבת שם במיטה,לא יכולתי להביט אל תוך עינייך המהפנטות.

פשוט,לא יכולתי,להסתכל אל תוך הבנאדם שאני אוהב,בידיעה שהוא לקח כרטיס טיסה למוות.

אני לא יכול לחייך ולהגיד לך שהכל בסדר,הרי זה ברור שהכל בעצם הוא להפך.

זה כל כך כואב,את יודעת,שאתה יודע שהבנאדם שאתה כל כך אוהב,הולך למות.

אפילו כשאת היית חלשה,והתחלת להקריח מהטיפולים חסרי הרגש והאהבה האלה,ששהו סביבך וסביב מחלתך,את עדיין נראית יפה,כמו שהיית תמיד,את היית המלאך שלי,אם לומר את האמת אני חושב שמלאך שמר על פנייך ועל יופייך,כשאני חושב על זה אני אומר חבל,חבל שהוא לא שמר גם על בריאותך.

הכוכב  המנצנץ שתמיד זהר בשמיים,אינו מנצנץ עוד ומרצד את עיני האנשים.

הכוכב הזה גוסס,הוא נאבק על החיים,כמוך אהובתי.

לפעמים כשאת שואלת אותי מה לא בסדר,או למה אני יותר מידי רציני,אין לי האומץ לגלות את האמת על מצבך.

זה מעצבן אותי!העבר הכל!איך ההורים שלך אף לא לרגע חשבו שצריך לגלות לך את האמת!זה כל כך מעצבן,שאיני יכול לישון מרוב רגשות אשם שאופפים אותי לידיהם.

אני יכול להגיד לך עכשיו,שאת היית הדבר הטוב ביותר,הנפל ביותר,המיוחד והיפה ביותר,בחיים המשעממים ובלי הטעם.

אני עכשיו פה,מנסה לחיות בשבילך,זה קשה מאד,חשבתי כמה פעמים על לשים קץ לחיי,אבל אני כל הזמן עוצר את עצמי,וחושב..."טלי לא הייתה רוצה בזה"....ומפסיק את כל המחשבות האלו,וממשיך בחיי{לפחות מנסה}.

לפני שאני מסיים אני חייב לומר לך תודה,על המתנה הכי מופלאה ומושלמת שהענקת לי,כמובן שבכל דבר טוב יש רע,ובכל רע יש טוב,המתנה שהענקת לי היא לדעת לאהוב באמת,להקריב מבלי להתחשבן,ולדעת לבכות שפעם לא יכולתי,שפעם הדמעות לא יצאו...הנה הן כעת מבצבצות מבעד לעיניי האדומות והעייפות...תודה לך!אני כפוי טובה לאלוהים..ואני אומר לו שילך להזדיין.

אוהב אותך תמיד,אחלום עלייך תמיד,ולא אשכח אותך אף פעם,אפילו לא איך שאת נראית.

באהבה עצובה:המעריץ המאוהב מאוכזב שלך