צער וצר

צַעַר וְצַר

נסים פרנקו

צַעַר מִתְמַשֵּׁךְ, מְחַלְחֵל

בְּאֵין מַעְצוֹר -

מַרְאוֹת יָפִים חוֹלְפִים

וַחֲדָשִׁים בָּאִים וְצַר

צַעַר וְצַר לַעֲזוֹב הַכֹּל

לְהִתְחַבֵּר לַסּוּמִים וְאֵין מוֹצָא

מִן הַלַּיְלָה הַאָרוֹךְ שֶׁיָּבוֹא

יַעֲטוֹף וְיִכְרוֹךְ –

הַכֹּל מִתְגַּמֵּד מוּל הָיּוֹפִי

הַאֵין-סוֹפִי, הָיּוֹפִי שֶׁיִּוָּתֵר

לְּאַחַר הַמַּסָּע, מַסָּע אָרוֹךְ

שֶׁל תְּקוּפוֹת בְּהַפָכִים שׁוֹנִים, לְאוֹרֶךְ

שְׁנוֹת הַקִּיּוּם הַבְּסִיסִי.

צַר וּמְצַעֵר, כִּי הַמִּדְרוֹן קָרֵב וְנוֹגֵעַ

וּבְקִצוֹ, יֵעָלְמוּ מַרְאוֹת הָחֶמֶּד

הַפּוֹרְחִים, תֵיעָלֵם עִמָּם הַתָּנְעוּמָה

הַנִּשְׂגֶּבֶת הַנּוֹשֶׁקֶת לְכָל אוֹהֲבֶיהָ וְהַצַּעַר

חוֹפֵר, מֵלַחֵךְ בְּעוֹרְקֵי הַלֵּב שְׂבֵעֵי

הַזְּרִימָה וּתְשׁוּשֵׁי הַחַיּוֹת, וְהַקֶמֶּט

הוֹלֵךְ וּמִשְׂתַרֵךְ הוֹלֵךְ וּמַעֲמִיק

מִתְּחוּשַׁת הָקֶבֶס, מוּל פְּנֵי חוֹסֶר הָרָצוֹן -

הַנִּדְחָק לְקֶרֶן זָוִּית הַנְּשִׁייָּה –

צַר בַּלֵּב וְצַעַר בַּנֶּפֶשׁ הַמְעוּנָה וְאֵין

מַעֲנֶה לַתְּפִלָּה טְעוּנַת הַמָצוֹק לִדְחוֹת

אֶת הַקֵּץ...

וּבְמֶרְחֲבֵי מַעְלָה הַיְרוֹקִים זְרוּעֵי

כִתְּמֵי הַפְּרִיחָה, תְּהַלֵּךְ לָהּ נֶפֶשׁ בְּאוֹשֶׁר

עַד אַחֲרִית הַיָּמִים.

הַבָּעָה בִּכְתָב, שֶׁל תְּחוּשָׁה יְבֵשָׁה הַשּׁוֹכֶנֶת בְקִרְבִּי.