"מר מוות"
בצבע שחור נכתבו האותיות על המצבה. עמד שם הוא מחייך שחרמש הקציר בידו , "צריך להמשיך הלאה יש עוד הרבה עבודה" , מלאך המוות מחייך לעצמו, " היום ההספק גדול, ארבעה תאונות דרכים , אסון שיטפון אחד , שתי מלחמות מה צריך יותר ? " צופה הוא ממעל בעיניו שחורות מתכנן כבר את המכה הבאה.
רונן חזר לפני שבוע מטיול בדרום אמריקה , בוגר סיירת מובחרת הוא פגש כבר את מר "מלאך המוות" מספר פעמים בפעולות נועזות , באחת הפעולות בסוריה כדור חדר דרך השכפץ שלו והוא איבד את הכרתו למספר ימים . לאחר משא ומתן ארוך עם מר מוות , רונן ניצח וחזר לחיים. רונן צעיר שמח ואוהב חיים , אוהב לנסות הכול , ללכת על חבל דק , לצנוח צניחה חופשית , לרחף בדאונים , לטפס על הרי סלע ולגעת בקצה . כול פעם הוא מחייך אליו אומר "אתה לא תשיג אותי , אני יותר חכם ממך " ואכן הוא יוצא ללא שריטה.
לאחרונה חזר מדרום אמריקה שם טיפס על הר הקרח , טייל על שפת הר הגעש בבוליביה , נסע בדרכים ליערות קסומים ואף נתקל בלוחמי חופש שונים, הוא תמיד שרד ובחיוכו הנצחי המשיך הלאה.
הר קרח בין עננים , ערפילי עשן עולים מתוך ביצות מבעבעות , ריחות עובש וגופרית עוטפים את הסביבה בריח כבד של מוות. נשרים ועופות טרף מרחפים מסביב בקריאות זעקה מחרידות , חיות יער משוטטות , עיניהם בוהקות בחפשם אחר בשר הפגרים שצחנתם מתפשטת למרחקים. יושב הוא באולם גדול , סביבו להקת מלאכי רעים המשקשקים בעצמות השלדים התלויים מתקרת ההיכל. מסביב סירי מרקחת רותחים המכילים עשבי רעל ומחלה ומעלים אדי צחנה , מדי זמן נשמעת קריאת עורבים המציינים כול זמן פטירת אדם מהעולם. "מר מוות" יושב על כסא במרכז ההיכל , שולף רשימה מכיסו , ואמר לעצמו "זהו , אני לא יכול לתת לו להמשיך ככה , מספר פעמים הוא היתל בי , אך בקרוב נביא קץ לחייו ונביא למותו המר". מקהלת מלאכים שחורי סבר עונה לו באמן גדול.
רונן מתכנן למחרת בבוקר לקחת את מצנח הרחיפה מחברו ולצאת לדאייה ארוכה מעל זיכרון יעקב , על פי נתוני מזג האוויר התנאים מתאימים לדאייה , הראות תהיה בהירה ממש אידיאלי ליציאה לדרך.
באותו לילה חולם רונן חלום מוזר , בחלומו הוא מרחף בחלל שחור , הרוח הולכת וגוברת ומטלטלת אותו מצד לצד. מתחילה סופת ברקים וגשם זלעפות , והוא נסחף במעגלים לתוך חור שחור הבולע כל עצם הנמצא בסביבה. רונן מנסה לנווט את דרכן ואינו מצליח , הוא אינו רואה מאומה, הכול חשוך , דממת מוות . לרגע הוא מזהה דמות עיניה יוקדות מרשע , בידה חרמש מעוקל והיא מתבוננת בו ומחכה. סערת הרוח הולכת וגוברת גופו של רונן סופג חבטות מעצמים החולפים בחלל לפתע התפוצצות אש ולהבה מפגש זוהר בוהק עם הארה פנימית . גופו של רונן מתפזר לרסיסי רסיסים הממשיכים לרחף בדממת החלל.
רונן מתעורר מחלומו וזיעה קרה עוטפת את כל גופו. באותו לילה משהו מתחיל לזחול במחשבתו, משהו בלתי מוסבר.
עומד "מר מוות" במרכז ההיכל צופה למחרת היום מחייך , "מחר הוא יגמול לאותו אחד על כל העבר , מחר זה היום". צריחות הנשרים המחכים הולכות וגוברות תוך כדי צפייה לבאות.
רונן לבסוף נרדם וישן שינה טרופה של מספר שעות , לקראת בוקר הוא מתעורר , אורז את המצנח , נכנס לג'יפ הכסוף ויוצא להרי זיכרון יעקב. הוא לא מצליח לשכוח את העיניים מחלומו , הן מלוות אותו בדרכו , הוא חש משהו אך לא יכול להסביר לעצמו. הוא מגיע לרמת זיכרון , רותם את עצמו לרתמת המצנח ומתחיל להכין את עצמו להמראה, הפעם הוא חושב על הכול האפשריות.
"זו ההזדמנות " אומר לעצמו "מר מוות" ושולח את חרמשו קדימה וקוצר את אחת הרתמות , " נראה איך הוא יתמודד עם זה " אומר ומחייך לעצמו.
הרוח מתחילה להיות יותר חזקה , שלא על פי התכנון , רונן בודק את הציוד אך לא שם לב לחתך הקטן ברתמה האחורית המחוברת למצנח. הוא חש ברוח המתעצמת אך מחליט להתקדם , "לא נורא שתהיה רוח , זה מוסיף לעניין" אומר בליבו. הוא ניצב על בגבעה וזורק את עצמו קדימה.
הנה הוא באוויר דממת עולם הוא לבדו מרחף בגובה של מספר קילומטרים מעל מישור החוף. מלמעלה נראה הכול כציור מוקטן של העולם , מכוניות קטנות , שדות ירוקים וצהובים , הים הכחול חלק כראי מלבד אדוות גלים זעירות המופיעות מדי פעם. ענן אפור חמור סבר מתחיל להתקרב ממזרח , השמיים הופכים אפורים , מהירות הרוח הולכת וגוברת.
" מר מוות " עומד ומוסר את הוראותיו לאיתני הטבע , והם מבצעים אותם על פי כל בקשותיו , ביעילות ובצייתנות , כולם חוששים ממנו , הם יודעים שיש לו קשרים במוסדות העליונים.
רונן מרגיש ברעידה קטנה הרוח ממזרח מסיטה את המצנח בחזרה לכיוון הרמה , מאימת לנפץ את המצנח על הסלעים החדים של אבן המצוק. רונן מנסה לכוון את המצנח לכיוון הים במטרה לנחות על החוף , אך לא עולה בידו. הרוח הולכת והופכת להיות סוחפת יותר ויותר , המלחמה אבודה מראש . רונן מנסה לתמרן ולהגביה את גובה הרחיפה לנסות לגלוש מעל הרמה , מתוך כוונה לנחות על הרמה עצמה. לאט המצנח תופס גובה והעולם הולך והופך להיות יותר קטן. ככל שעובר הזמן נוצר נתק בין תמונת הקרקע לנעשה באוויר ורונן מרגיש כאילו מרחף בחלל אין סופי .
הרוח הופכת לסערה , רונן נלחם במיתרי המצנח על מנת לכוונו ליעדו , לפתע מרגיש בבעיה. אחת הרתמות בצידו האחורי של המצנח נקרעה ויכולתו לשלוט בכיוון המצנח הולכת ופוחתת.
"נו נראה אותו עכשיו" אומר "מר מוות" " בעוד מספר רגעים אוכל לצרף אותו לפנקסי" , הוא עומד פנקסו פתוח וציפורן הדיו בידו.
הרוח הסוערת מנדנדת את רונן מצד לצד , הרתמה הולכת ונקרעת ורונן מתחיל לאבד את השליטה על כיווני המצנח. ברק חולף בשמיים ביום קיץ ואחריו רעם , הרתמות מתחילות להיפרם אחת אחרי השנייה , הסערה גורפת את המצנח לכיוון מטה אל תוך הסלעים. לפתע נקרע המצנח ורונן מוצא את עצמו באוויר ללא מצנח הרחיפה , נוסק מטה מטה במהירות לכוון אדמת הטרשים. "זהו זה " אומר אדון החיים ומתחיל לרשום בפנקסו.
הצבע אותיות החדשות על המצבה בוהק באור השמש. עומד הוא ובוחן את רשימותיו, צבע השלד של פניו הופך אפור , " הוא שוב היתל בי " הוא אומר לעצמו ומתחיל לתכנן מחדש.
