"סיר של חמין" / יעל שוורץ

כמה עמל יש בו, בסיר החמין הפשוט, זה שעל ריחו אנו מתענגים עד לצהרי יום שבת, בזמן שיושבים ונוברים בו בארוחת השבת המשפחתית. וכמה עצוב ובודד הוא נראה שעה קלה לאחר מכן, כאשר הוא סיפק לאנשי הבית את רצונם וכעת הינו בודד ומתקרר על השיש במטבח – מחכה לרחמי ולרחמי המקרר. את סיר האלומיניום קיבלתי מאמא שלי. מעולם היא לא בישלה בו דבר. רק כאשר היא היתה צריכה לרוקן את דירתה של סבתי זיכרונה לברכה מהחפצים שהיו בה, היא מצאה את הסיר הישן והמשופשף והביאה לי אותו. סיר פשוט עם מכסה כחול, שבימים כמו אלו אין זה מכובד להעלותו על השולחן ככלי הגשה רגיל. בגעגועים סיפרה לי אמא על האוכל שהיה מתבשל בסיר זה, למרות הדלות והצנע – שהיו בביתם אורחים קבועים. משום מה, ומאיזו סיבה קוסמית ולא ידועה, ויעידו על כך מיטב סירי הבית שלי - רק בסיר זה יוצא החמין – צ'ולנט בצורתו הטעימה והריחנים ביותר. מלבד כמה דורות משפחתיים המלווים סיר זה, מלוות אותו מחשבות, דמעות, בקשות ותחינות רבות ושונות מדי פעם במשך השנים. מלבד הבקשה המובנת להצלחת התבשיל, והבקשות המתבקשות לבריאות, פרנסה אושר והצלחה, שמע סיר זה והפנים בשנותיו הרבות והחכמות שיחות נפש ללא קול ממאורעות שונים ומשונים. ועדיין הוא נשאר בשלו – הוא מבשל ומקשיב – ואני במחשבותי. ושנינו נפגשים כמעט בכל יום שישי לפגישתנו השבועית. במשך השנים, מתכון החמין זכה לתזוזות קלות ולעצות מפה ומשם. כך שקיצוץ הבצל נולד אצל מורתי לכלכלת הבית, אלקה, שבהיותה הונגרית מושבעת דאגה שאצליח להיבחן על קיצוץ בצל וכדומיו בצורה הטובה ביותר. על הקטניות אחראית חמותי הטובה, שלימדה אותי את רזי גודל וצבע השעועית ותרמה מניסיונה את סוד כף רסק העגבניות וכף הדבש התורמים לצבע השחום.חמי זכרונו לברכה הוסיף את רעיון קליפת בצל הנותן בכללותו למתכון טעם גן –עדן הונגרי-רומני-צ'כי אמיתי.תפוחי האדמה הפשוטים, מחזירים אותי במחשבותי לחדר הקילופים שבמטבח הקיבוץ. שם רכשתי מגיל צעיר מיומנות גבוהה במיוחד בקילוף תפוחי אדמה. דבר שהקנה לי יתרון קל בטירונות בתורנות מטבח. ה"קיגל" שבמתכון הוזכר לי לראשונה על ידי האגף הייקי שבמשפחה, בגעגועים לימים יפים יותר שהיו ואינם, והוא נכנס לסיר בנדיבות קרובת משפחה ועצותיה. את תבלין הקינמון הוספתי לאחר היכרות עם חמין אחר, מרוקאי, אותו הכינה אמה של חברתי בשבת בר מצוה של בנם, אליה הוזמנו לסעודה. את ביצי ה"חמינדוס" תרמה שכנה ספרדיה ונחמדה, והן מארחות לו לחברה בשעותיו הבודדות על הפלטה של שבת. גולת הכותרת, היתה ההימנעות הגורפת לבשר, שבעצם הוא הגורם לחמין להיות חמין. אולם ברבות הזמן והשכלולים במתכון, לחץ הילדים ועייפות ההורים, נולד המתכון המוזר של החמין הצמחוני שריחו ומראהו כבשרי לכל דבר וכולו טעם וריח. כאשר נוחת הסיר החם על שולחן השבת ומכסהו הכחול נפתח, מתפזרים בחלל החדר לכל עבר ריחותיו, הרהוריו, קולות פצפוץ הבצל,השעועית, פטפוטי הביצים, לחשי הגריסים, תפוחי האדמה ושתיקת ה"קיגל". אם הייתי מקשיבה יותר לסיר החמין בזמן הארוחה, אולי הוא היה אומר לי שהוא לא לבד, ויש עוד אוכל נוסף מסביבו.